בוא דודי

בּוֹא דּוֹדִי, אַלּוּפִי, הַגֹּרְנָּה שָׁם שִׂמְחָה, שָׁם צָהֳלָה. בּוֹאִי יָפָתִי, בִּמְחוֹלוֹת נֵצֵאָה הֶחָתָן וְהַכַּלָּה. תְּנוּ צִלְּכֶם הָרֵי אֶפְרַיִם, רֹנּוּ זֶמֶר לַדּוֹדִים! וְאַתֶּם כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם, שִׁירוּ, רֹנּוּ לַקּוֹצְרִים!בוא דודי, אלופי, הגורנה שם שמחה, שם צהולה. בואי יפתי, במחולות נצאה החתן והכלה. תנו צלכם הרי אפריים, רונו זמר לדודים! ואתם כוכבי שמיים, שירו, רונו לקוצרים!

חובר לפסטיבל המחולות הראשון בדליה בשנת 1944. הריקוד מאת גורית קדמן.

מספרת בהרחבה איה סגל, בתה של אילזה פלס:

בחג שבועות בשנת 1944, לכבוד חגיגות חמש שנים לדליה, הוחלט לערוך מסכת על מגילת רות, ולכבודה כתבה אילזה את המילים לשיר "בוא דודי", ויצחק פוגל (טוטו) כתב את הלחן. אילזה למדה אז בסמינר הקיבוצים בתל-אביב והזמינה את מורתה בסמינר גורית קאופמן-קדמן ללמד את הריקודים למסכת. גורית קדמן הזמינה את גרטרוט קראוס לעזור לה בהוראת הריקודים. המסכת הפכה להיות כנס המחולות הראשון בדליה, כנס מחולות ראשון מבין שישה, כאשר האחרון שבהם התקיים בשנת 1968. השיר "בוא דודי" התפרסם בארץ גם בזכות גורית קדמן שהפכה אותו לריקוד עם והפיצה אותו בכל הארץ.

מקור: "שירי עבודה ומולדת קובץ שני", מרכז לתרבות והסברה, עמוד 17