שְׁקִיעָה נוּגָה, הַיָּם אוֹבֵד בָּעֲרָפֶל, וְדוּמִיָּה גְּדוֹלָה; הָרוּחַ נָח עַל סִפּוּנֵנוּ הָאָפֵל, כּוֹכָב רִאשׁוֹן עָלָה. וְאַתְּ נִצֶּבֶת מִנֶּגֶד בְּשׁוּלֵי הַשְּׁחָקִים בַּלֵּילוֹת. וְאַתְּ נִצֶּבֶת מִנֶּגֶד בְּחִיּוּךְ בְּעֵינַיִם כְּחֻלּוֹת... נָא זִכְרִי, רַב-חוֹבֵל שָׁב אֵלַיִךְ; בִּסְפִינָה רְדוּפַת בְּכִי וּשְׁכוֹל, הוּא יַגִּיעַ, יַלְדֹּנֶת, אֵלַיִךְ, וְהַסַּהַר יָאִיר בְּדַרְכּוֹ... הַלַּיִל רַד, פִּתְאוֹם גָּוְעוּ הַמֶּרְחַקִּים כְּלַחַשׁ אִילָנוֹת, כּוֹכָב בּוֹדֵד נִדְלַק לְפֶתַע בַּשְּׁחָקִים לְזֵכֶר הַסְּפִינוֹת. אֶשְׁתֶּה, אָחוֹת, לְחַיַּיִךְ – מִכְּבָלִים, מִגִּדְרוֹת הַבַּרְזֶל, עוֹד אֶזְכֹּר חִיּוּכַיִךְ בְּלֵילוֹת עֲטוּפֵי עֲרָפֶל. וְעֵת הָאִי הַבּוֹדֵד יִכְלָאֵנִי, כִּסּוּפַי עוֹד יַפְלִיגוּ עִם לֵיל, וְיֹאמְרוּ לָךְ: יַלְדֹּנֶת, הִנֵּנִי, שׁוּב אֵלַיִךְ חָזַר רַב-חוֹבֵל...שקיעה נוגה, הים אובד בערפל, ודומייה גדולה; הרוח נח על סיפוננו האפל, כוכב ראשון עלה. ואת ניצבת מנגד בשולי השחקים בלילות. ואת ניצבת מנגד בחיוך בעיניים כחולות... נא זכרי, רב-חובל שב אלייך; בספינה רדופת בכי ושכול, הוא יגיע, ילדונת, אלייך, והסהר יאיר בדרכו... הליל רד, פתאום גוועו המרחקים כלחש אילנות, כוכב בודד נדלק לפתע בשחקים לזכר הספינות. אשתה, אחות, לחייך – מכבלים, מגדרות הברזל, אשתה, אחות, לחייך – מבדידות, מלילות ערפל. ועת האי הרחוק יכלאני, כיסופי עוד יפליגו עם ליל, ויאמרו לך: ילדונת, הנני, שוב אלייך חזר רב-חובל...