מי יודע עיר לישטינא

חזן: מִי יוֹדֵעַ עִיר לִישְׁטִינָא? – עִיר לִישְׁטִין אֲנִי יוֹדֵעַ! יֵשׁ בָּהּ מִנְיַן בַּעֲלֵי-בָתִּים, וְרַצְעָן גִּדֵּם עִם מַרְצֵעַ, וְחַיָּט מַטְלִיא שְׁתוּם הָעָיִן, פְּלֵיטַת צִבְאוֹת נִיקוֹלַי – וּבִזְכוּתָם כָּל-הָעִיר יוֹצֵאת טְלַאי עַל-גַּבֵּי טְלָאי. קהל: וּבִזְכוּתָם כָּל-הָעִיר יוֹצֵאת טְלַאי עַל-גַּבֵּי טְלָאי. חזן: מִי יוֹדֵעַ בַּמָּה עוֹסְקִים בַּעֲלֵי-בָתִּים? – אֲנִי יוֹדֵעַ! אֶחָד גּוֹהֵק וְאֶחָד פּוֹהֵק וְאֶחָד – גּוּפוֹ פּוֹלֵט זֵעָה; אֶחָד לֵץ וְאֶחָד מֵבִין וְאֶחָד רִאשׁוֹן לְמַפְטִירִים, וְאֶחָד סָחַר בְּשַׂעֲרוֹת חֲזִיר – אִלּוּ הָיוּ שָׁם חֲזִירִים. קהל: וְאֶחָד סָחַר בְּשַׂעֲרוֹת חֲזִיר אִלּוּ הָיוּ שָׁם חֲזִירִים. חזן: מִי יוֹדֵעַ אֻמָּנִיּוֹת עִיר לִישְׁטִין? – אֲנִי יוֹדֵעַ! אֶחָד מֵטִיל בְּטַלִּית צִיצִית וְאֶחָד מַקְרִיא אוֹ בַעַל תּוֹקֵעַ; אֶחָד עוֹשֶׂה מִזְרְחָאוֹת, אֶחָד חָרִיף וְאֶחָד בָּקִי, וְאֶחָד, אִלּוּ מָצָא אוֹרְחִים – נַעֲשָׂה בּוֹ בַיּוֹם פֻּנְדָּקִי. קהל: וְאֶחָד, אִלּוּ מָצָא אוֹרְחִים – נַעֲשָׂה בּוֹ בַיּוֹם פֻּנְדָּקִי. חזן: יֶשׁ-שָׁם סוּס לְבַעַל עֲגָלָה מְקַבֵּל מַכּוֹת – וְאֵינוֹ בוֹעֵט; וְגַבַּאי בֵּית הַכְּנֶסֶת נִבְחָר לֹא בַעֲצֶרֶת – בְּחֹל הַמּוֹעֵד! וְלַעֲרָבָה נוֹהֲגִים שָׁמָּה לִטּוֹל דַּוְקָא הֵ"א שַׁרְבִיטִין – הָבוּ גֹדֶל לְלִישְׁטִין וְנוֹצִיאָה לָּהּ מוֹנִיטִין! קהל: הָבוּ גֹדֶל לְלִישְׁטִין וְנוֹצִיאָה לָּהּ מוֹנִיטִין! חזן: יֶשׁ-שָׁם נִכְסֵי צִבּוּר – אַשְׁפָּה! תֵּל מִתְלַקֵּט דּוֹרֵי-דוֹרוֹת, דּוֹרֵי-דוֹרוֹת זָרְקוּ שָׁמָּה בְּלוֹיִם, שְׁבָרִים, חַרְשֵׂי קְדֵרוֹת. אַשְׁפָּה גְדוֹלָה, אַשְׁפַּת אָבוֹת, כַּמָּה שָׁקְעוּ בָךְ עֲבִיטִין! – הָבוּ גֹדֶל לְלִישְׁטִין וְנוֹצִיאָה לָּהּ מוֹנִיטִין! קהל: הָבוּ גֹדֶל לְלִישְׁטִין וְנוֹצִיאָה לָּהּ מוֹנִיטִין! חזן: מי יודע עיר לישטינא? – עיר לישטין אני יודע! יש בה מנין בעלי-בתים, ורצען גידם עם מרצע, וחיט מטליא שתום העיין, פליטת צבאות ניקולי – ובזכותם כל-העיר יוצאת טלאי על-גבי טלאי. קהל: ובזכותם כל-העיר יוצאת טלאי על-גבי טלאי. חזן: מי יודע במה עוסקים בעלי-בתים? – אני יודע! אחד גוהק ואחד פוהק ואחד – גופו פולט זעה; אחד לץ ואחד מבין ואחד ראשון למפטירים, ואחד סחר בשערות חזיר – אילו היו שם חזירים. קהל: ואחד סחר בשערות חזיר אילו היו שם חזירים. חזן: מי יודע אומניות עיר לישטין? – אני יודע! אחד מטיל בטלית ציצית ואחד מקריא או בעל תוקע; אחד עושה מזרחאות, אחד חריף ואחד בקי, ואחד, אילו מצא אורחים – נעשה בו ביום פונדקי. קהל: ואחד, אילו מצא אורחים – נעשה בו ביום פונדקי. חזן: יש-שם סוס לבעל עגלה מקבל מכות – ואינו בועט; וגבאי בית הכנסת נבחר לוא בעצרת – בחול המועד! ולערבה נוהגים שמה ליטול דוקא ה"א שרביטין – הבו גודל ללישטין ונוציאה לה מוניטין! קהל: הבו גודל ללישטין ונוציאה לה מוניטין! חזן: יש-שם נכסי ציבור – אשפה! תל מתלקט דורי-דורות, דורי-דורות זרקו שמה בלויים, שברים, חרשי קדרות. אשפה גדולה, אשפת אבות, כמה שקעו בך עביטין! – הבו גודל ללישטין ונוציאה לה מוניטין! קהל: הבו גודל ללישטין ונוציאה לה מוניטין!

דוד אסף ערך ארבע רשימות מקיפות בבלוג שלו (עונ"ש); הרשימה הראשונה מקשרת להמשך.

על פי דן מירון, מהדורה מדעית של שירי ביאליק, כרך ב (דביר 1990), עמ' 99:

שיר זה נתפרסם לראשונה ב"הדור", שנה א, גליון 31 (כ"ג באב תרס"א) תחת הכותרת "פזמון" ובלוויית כותרת המשנה "אומרים אותו בניגון 'מה יפית'". המשורר חתם עליו בפסבדונים "נח". תאריך כתיבתו המדוייק של השיר אינו ידוע.

ראו גם גרסאות מקומיות שנכתבו בעקבות השיר.

לחנים נוספים:

• לחן צבי נגן
• לחן מאוחר ששולב בהצגה "מאחורי הגדר" מאת אורי פסטר.