חוּלוּ חוּלוּ, רוּחוֹת קֹטֶב, בָּעוֹלָם תִּרְדּוּ. בִּסְעָרָה עֵצִים הַפִּילוּ, כָּל עָנָף גִּדְעוּ. צִפֳּרִים גָּרְשׁוּ הַבְרִיחוּ מִכָּל עֵץ וּבַד. כָּל רַכָּה וְכָל נֶחְשֶׁלֶת תִּשָּׁמֵד מִיָּד. תְּנַפְּצוּ תְּרִיסֵי כָּל בַּיִת, כָּל שִׁמְשַׁת חַלּוֹן. אַט בּוֹעֵר שָׁם נֵר בָּאֹפֶל – כַּבּוּ בְּחָרוֹן. חוּלוּ חוּלוּ, רוּחוֹת קֹטֶב, שְׁעַתְכֶם עַכְשָׁו; עוֹד זְמַן רַב יִשְׁלֹט הַחֹרֶף, קַיִץ עוֹד לֹא שָׁב. חולו חולו, רוחות קוטב, בעולם תרדו. בסערה עצים הפילו, כל ענף גדעו. ציפורים גרשו הבריחו מכל עץ ובד כל רכה וכל נחשלת תישמד מייד תנפצו תריסי כל בית כל שמשת חלון אט בוער שם נר באופל כבו בחרון חולו חולו רוחות קוטב שעתכם עכשיו עוד זמן רב ישלוט החורף קיץ עוד לא שב