שיר הפרטיזנים היהודים

אַל נָא תֹּאמַר: הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה, אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה. זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא, וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה! מֵאֶרֶץ הַתָּמָר עַד יַרְכְּתֵי כְּפוֹרִים אֲנַחְנוּ פֹּה בְּמַכְאוֹבוֹת וְיִסּוּרִים וּבַאֲשֶׁר טִפַּת דָּמֵנוּ שָׁם נִגְּרָה הֲלֹא יָנוּב עוֹד עֹז רוּחֵנוּ בִּגְבוּרָה. עַמּוּד הַשַּׁחַר עַל יוֹמֵנוּ אוֹר יָהֵל. עִם הַצּוֹרֵר יַחֲלֹף תְּמוֹלֵנוּ כְּמוֹ צֵל. אַךְ אִם חָלִילָה יְאַחֵר לָבוֹא הָאוֹר כְּמוֹ סִיסְמָה יְהֵא הַשִּׁיר מִדּוֹר לְדוֹר. בִּכְתַב הַדָּם וְהָעוֹפֶרֶת הוּא נִכְתַּב; הוּא לֹא שִׁירַת צִפּוֹר הַדְּרוֹר וְהַמֶּרְחָב, כִּי בֵּין קִירוֹת נוֹפְלִים שָׁרוּהוּ כָּל הָעָם, יַחְדָּיו שָׁרוּהוּ וְנאַגאַנִים בְּיָדָם. עַל כֵּן אַל נָא תֹּאמַר: דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה. זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא, וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה!אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה את אור היום הסתירו שמי העננה זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא ומצעדנו עוד ירעים אנחנו פה מארץ התמר עד ירכתי כפורים אנחנו פה במכאובות וייסורים ובאשר טיפת דמנו שם ניגרה הלא ינוב עוד עוז רוחנו בגבורה עמוד השחר על יומנו אור יהל עם הצורר יחלוף תמולנו כמו צל אך אם חלילה יאחר לבוא האור כמו סיסמה יהא השיר מדור לדור בכתב הדם והעופרת הוא נכתב הוא לא שירת ציפור הדרור והמרחב כי בין קירות נופלים שרוהו כל העם יחדיו שרוהו ונאגאנים בידם על כן אל נא תאמר דרכי האחרונה את אור היום הסתירו שמי העננה זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה!

ביצועים נוספים:

• דורית ראובני, אופירה גלוסקא וחבורה
• בטי סגל (Betty Segal) ביצוע בשפת המקור (יידיש), הקלטה משנת 1946.
• שמעון ישראלי. (עברית-יידיש) (סרטון).
• מקהלה בליווי תזמורת צה"ל (סרטון)
• אלי גורנשטיין וצוות "שרתי לך ארצי" (סרטון)
• חווה אלברשטיין ביידיש
• רוני דלומי (סרטון, 2022)

---

השיר היידי חובר בגטו וילנה בשנת 1943 על ידי הירש גליק ושימש המנון לארגון המחתרת היהודית (הפרטיזנים).

גליק חיבר את השיר על-פי המנגינה של המלחינים היהודים-הסובייטים, האחים דמיטרי ודניאיל פוקראס, שחיברוה בשנת 1937 לשירו של המשורר הרוסי אלכסיי סורקוב, שנכתב עוד בשנת 1935. השיר הרוסי של סורקוב מדבר בשבח הקוזאקים הרוסים ומתחיל במילים: "לא ענני גשם הם, אלא ענני סער".

כבר בשנת חיבורו הפך השיר 'זאג נישט קיינמאל' להמנון הפרטיזנים והושר במקומות רבים שבשלטון הנאצים. לאחר המלחמה תורגם השיר לשפות שונות ונפוץ בכול רחבי העולם היהודי. תרגומו העברי של השיר בידי אברהם שלונסקי נדפס לראשונה ביומון 'המשמר' (ג' אדר תש"ה), ואחרי-כן במאי 1946 ב'ניצוץ', שנה ו', גיליון 15 (60), עמ' 11. השיר זכה, בין השאר, לביצוע של פול רובסון השר אותו לסירוגין באנגלית וביידיש.

---

מאיר נוי ("מעייני הזמר", עמ' 176):

אחרי מלחמת העולם השנייה, כששמעו האחים פוקרס את "שיר הפרטיזנים", הם גילו תוך התרגשות את "סודם": בשנת 1937 הם נתבקשו לחבר לחן לשיר פרשים מאת המשורר א' סורקוב עבור הסרט "בנים של העם העמל". הם בנו את לחנם על השלד של השיר "אויפן פריפעטשיק" [חדר קטן/צריף פשוט], אותו שמעו בילדותם. בגטו וילנה הוא הותאם לשירו של הירש גליק, וכך, לדבריהם, טוהר הלחן ה"רוסי" בדם פרטיזנים יהודים וחזר לכור מחצבתו...

מרחיב אלי סט:

השיר היידי נכתב למנגינת השיר הסובייטי Терская походная ("מסע לאורך נהר הטרק") שאת מילותיו כתב אלכסיי סורקוב ב-1935. השיר הולחן ע"י האחים דנאיל ודמיטרי פוקראס ב-1937 עבור סרט הקולנוע Шел солдат с фронта ("הלך חייל מהחזית", 1938) של הבמאי ולאדימיר לגושין. הסרט מספר על החיים באוקראינה במלחמת העולם הראשונה תחת הכיבוש הגרמני. העלילה נכתבה לפי ספרו של ולנטין קאטייב ("מפרש בודד מלבין באופק") Я сын трудового народа ("אני בן לעם עמל") שנכתב ב-1937. בסרט ביצע את השיר ליאוניד אוטיוסוב. 

תודה לישקה בן-כנען על איתור הפרטים ומסירתם.

פרשת שמותיהם של השיר ושל הסרט מבולבלת ומבלבלת: יש מקורות הטוענים ששם השיר הוא Казачья ("שיר של קוזאקים"), ויש הקוראים לו כשורתו הראשונה, То не тучи - розовые облака ("לא סתם עננים - ענני סערה"). באשר לסרט – יש מקורות (למשל האתר sovmusic) בהם מצוין השם Сыны трудового народа ("הבנים של עם עמל"). לכל זה יש להוסיף כי ב-1983 יצאה בבריה"מ סדרת טלוויזיה בשם Я, сын трудового народа ("אני בן לעם עמל").

---

מידע נוסף ראו גם בעונ"ש, הבלוג של פרופ' דוד אסף.

עיבוד מאת: אהרן שפי

מקור: "ספר המועדים. כרך ח: ימי מועד וזיכרון", דביר, תשט"ז, עמוד ב

עיבוד מאת: אהרן שפי