עברו שנים

עָבְרוּ שָׁנִים, הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים עָבְרוּ וְעַד עַתָּה נִשְׁאַרְתִּי עוֹד בּוֹדֵד. הַגַּלְגַּלִּים נָעִים, לְאָן חַיַּי בָּאִים? אֲנִי כְּבָר סָב, עָיֵף וְגַם בּוֹדֵד. שְׁמוּעוֹת עָבְרוּ שֶׁהֵמָּה יְגָרְשׁוּנִי לְאָן אֵלֵךְ, לְאָן מִתּוֹךְ הַכְּפָר? הַגַּלְגַּלִּים נָעִים, לְאָן חַיַּי בָּאִים? אֲנִי כְּבָר סָב, עָיֵף וְגַם בּוֹדֵד.עברו שנים, הרבה הרבה שנים עברו ועד עתה נשארתי עוד בודד. הגלגלים נעים לאן חיי באים? אני כבר סב עייף וגם בודד. שמועות עברו שהמה יגרשוני לאן אלך לאן מתוך הכפר? הגלגלים נעים לאן חיי באים? אני כבר סב עייף וגם בודד.

הטקסט העברי הוא תרגום לשיר היידי "דעס מילנערס טרערן" של מרק ורשבסקי. פרטים נוספים אודותיו ראו בדף השיר "דמעות הטוחן", המושר גם ללחנו של ורשבסקי. התרגום בדף זה הותאם ללחנה של יליזאבטה שאשינה (1805-1903) שהותאם במקור לשירו של מיכאיל לרמונטוב (1814-1841) Выхожу один я на дорогу ("יוצא לבדי לדרך"). שיר רוסי זה תורגם ע"י משה שרת בשם "יחידי לדרך לי אצאה" ושם ביצוע בשפת המקור.

על פי אורי יעקובוביץ', בשיחה שהתקיימה ב-17.5.1997 סיפר לו אפרים אפרתי (1935-2002) מתל-אביב, כי לפי המילים של השיר הוא מזהה אותו כשיר שכתבה שולמית קלוגאי. הוא למד את השיר ב"תנועה המאוחדת" בתל-אביב באמצע שנות ה-50 וזכר שהשיר היה חלק מהצגת תיאטרון. 

על-פי אנשי איילת-השחר, השיר הוא חלק מההצגה "הפואמה הפדגוגית" שביים מישה נחימוביץ'. ייתכן כי הבמאי עבר במספר יישובים וביים בהם את ההצגה, ומכאן שהשיר הושר במספר מקומות בשינויים קלים.