לַמְּסִלָּה אֵצֵא לְבַד בַּנֶּשֶׁף: שְׁבִיל הַצּוּר בָּעֲרָפֶל זוֹהֵר: הַשְּׁמָמָה לְיָהּ תַּקְשִׁיב רֹב קֶשֶׁב וְכוֹכָב אֱלֵי כּוֹכָב דּוֹבֵר. הָרָקִיעַ חֲגִיגִי וּפִלְאִי בְּזִיו תָּכֹל תִּישַׁן הָאֲדָמָה... מַה הַכְּאֵב יָמֹץ נַפְשִׁי בַּשֶּׁלִי? הַאוֹחִיל? אוֹ הַאֵצֵר עַל מָה? לֹא אוֹחִיל מֵהַחַיִּים לִמְאוּמָה וְלֹא צַר עַל הֶעָבָר לִי כְּלָל; לוּ חָפְשִׁי אֶשְׁלָיָה וְאָנוּמָה! לוּ לִצְלֹל בִּשְׁכִחָה אוּכַל! אַךְ לֹא שְׁנַת-קְבָרִים קָרָה, שׁוֹמֶמֶת... מִי יִתֵּן וְכָךְ אִישַׁן לָעַד; שֶׁבַּלֵּב חַיּוּת-כּוֹחוֹת רוֹדֶמֶת וְחָזִי נוֹשֵׁם, יֵרוֹם בַּלָּאט. וִילַטֵּף אָזְנִי גַּם יוֹם גַּם לַיְלָה קוֹל עָרֵב, עַל אַהֲבָה יָרֹן.; וְאַלּוֹן, יָרֹק לָעַד, מִמַּעְלָה שָׁח עָלַי. שָׁחוֹחַ וְשָׁאוֹן.למסילה אצא לבד בנשף שביל הצור בערפל זוהר השממה ליה תקשיב רב קשב וכוכב אלי כוכב דובר הרקיע חגיגי ופלאי בזיו תכול תישן האדמה מה הכאב ימוץ נפשי בשלי האוחיל או האצר על מה לא אוחיל מהחיים למאומה ולא צר על העבר לי כלל לו חופשי אשליה ואנומה לו לצלול בשכחה אוכל אך לא שנת קברים קרה שוממת מי יתן וכך אישן לעד שבלב חיות כוחות רודמת וחזי נושם ירום בלאט וילטף אזני גם יום גם לילה קול ערב על אהבה ירון ואלון ירוק לעד ממעלה שח עליי שחוח ושאון.