מתל אביב ועד לטרון

הֲשָׁמַעְתֶּם מַעֲשֶׂה? אֵיךְ קָרָה וְנַעֲשֶׂה כִּי הֲלוֹם הִגַּעְתִּי לֹא פָּשׁוּט אַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל הַמִּלָּה "חָשׁוּד". בְּגִנַּת פְּרָחִים רַחֲבַת יָדַיִם תַּחַת גַּג שֶׁל רְעָפִים עִם אִשְׁתִּי שָׁכַבְתִּי כִּשְׁעָתַיִם וּפִתְאוֹם מְצַלְצְלִים מֵהַמִּטָּה זִנַּקְתִּי אֶת הַחַשְׁמָל הִדְלַקְתִּי וְשׁוֹאֵל בְּקוֹל זוֹעֵם: מִי מְצַלְצֵל מְאֻחָר בַּלֵּיל אֶת מְנוּחָתִי מַפְרִיעַ? אַתָּה אֲדוֹן, אַל תִּבָּהֵל מִיָּד לְךָ נוֹדִיעַ לֹא, לֹא אֶפְתַּח, הוֹי גַּנָּבִים לַמִּשְׁטָרָה אוֹדִיעַ אַתָּה, אֲדוֹן, אַל נָא תַּרְעִים הִיא הִנֵּה כְּבָר הוֹפִיעָה מַה לַּעֲשׂוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר שׁוֹמְעִים כָּזֹאת אֶל הַדֶּלֶת נִגַּשְׁתִּי וּבְשֶׁקֶט בִּקַּשְׁתִּי צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם צָרִיךְ לְחַכּוֹת רֶגַע קָט וְאָז נִפְתָּחוֹת הַדְּלָתַיִם וְאָז קוּמט אַריין אַ סאָלדאַט אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ אַרְבַּע תָּפְסוּ אוֹתִי הוֹי רַע לִי רַע אֶת יָדַי הֵם לִי קָשְׁרוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן אִתִּי יָשְׁבוּ אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ אַרְבַּע וּבַחֶדֶר מַהְפֵּכָה אֲרוֹנוֹת מְגֵרוֹת פְּתוּחִים הָרְהִיטִים כְּבָר הֲפוּכִים וְאָז יוֹשֵׁב לוֹ מִיסְטֶר גּוֹי וְשׁוֹאֵל אוֹתִי: אוֹי אוֹי אוֹי בְּבַקָּשָׁה רִימֶמְבֶּר רִימֶמְבֶּר מֵאֵימָתַי הִנְּךָ מֶמְבֶּר? שֶׁל בֵּיתָ"רִיסְטִים, רֶוִיזְיוֹנִיסְטִים, שְׁטֶרְנִיסְטִים, סָרָאגִ'יסְטִים וְכָל מִינֵי אִיסְטִים? וְאָז עָנִיתִי לוֹ: אֲדוֹנִי! לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם! מֵעוֹדִי לֹא הָיִיתִי לֹא פֹּה וְלֹא שָׁם אֲנִי סְתָם יְהוּדִי תָּם מֵעוֹלָם הָיִיתִי סְתָם יְהוּדִי שֶׁלֹּא חָלַם עַל פּוֹלִיטִיקָה וְעִנְיְנֵי עַם בְּמִסְחָר רַק עָסַקְתִּי וּבָזֹאת הִסְתַּפַּקְתִּי וְדַי תִּשְׁאֲלוּ אֶת אִשְׁתִּי וְתִרְאוּ שֶׁאַף הִיא תֹּאמַר אֶת דְּבָרַי בְּוַדַּאי פֿרייטאַג ביי דער נאַכט כְּשֶׁכָּל יְהוּדִי הוּא מֶלֶךְ אוֹמְרִים לִי: דְּרֶס יוֹרְסֶלְף וּלְיָפוֹ נֵלֵךְ הָיָה זֶה לַיְלָה יָפֶה הָיָה זֶה לַיְלָה בְּיָפוֹ עַל "בּוּרְשׁ" עִם כִּנִּים מִכָּל הַמִּינִים וְרֵיחַ שֶׁל "קַרְדָּל". הָיָה זֶה לַיְלָה נִפְלָא הָיָה זֶה לַיְלָה רוֹמַנְטִי בִּמְקוֹם עִם אִשְׁתִּי הַיָּפָה עִם חֶבֶר גַּנָּבִים שָׁם לַנְתִּי גּוּד מוֹרְנִינְג, גּוּד מוֹרְנִינְג מְעִירִים אוֹתִי בַּבֹּקֶר גּוּד מוֹרְנִינְג, גּוּד מוֹרְנִינְג טו יו! גּוּד מוֹרְנִינְג, הִתְלַבֵּשׁ נָא הַטֶּנְדֶּר מְחַכֶּה לְמַטָּה גּ'וֹרְנִי טוּ גֶּ'רוּזָלֶם פוֹר יוּ יָצוֹא יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ בַּחוּרַיִם כְּבוּלֵי יָדַיִם רַגְלַיִם וְהַפֶּה וּבְעֵת הַטֶּנְדֶּר עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם מִלְמְלוּ שִׁיר זֶמֶר שֶׁכָּזֶה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵימָתַי מָתַי תִּגָּמַרְנָה צָרוֹתַי אֶל אִשְׁתִּי אֶחְזֹר? רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נָא לִי אֱמֹר מֵעַל הַמִּגְדָּל שֶׁל סִי. אַי. דִּי. רְאִיתִיךְ יְרוּשָׁלַיִם אַךְ מִיָּד לְבֵית הָאֲסוּרִים הִכְנִיסוּנִי אָז לִשְׁבוּעַיִם הוֹדֵךְ הִכַּרְתִּי בַּחוּץ וּבְנוֹפִים מֵהַר הַזֵּיתִים עַד מִגְרַשׁ הָרוּסִים יְרוּשָׁלַיִם מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים בְּחֶדֶר תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים דּוּגְרִי, תַּאם-אַם! פוּסְחָה, תַּאם-אַם! הַלְוַאי וְלֹא הִכַּרְתִּי זֹאת אַף פַּעַם הוֹי סִינֶמָה, בַּלָּשׁ מַתְחִיל פֹּה מֵחָדָשׁ חֲקִירוֹת חַקְרוּנִי עַד אֵין סוֹף הַגֵּד אֶת הָאֱמֶת מִי הוּא הַמְּפַקֵּד בְּתוֹתָחִים לִירוֹת אוֹתְךָ לִמֵּד? הַגֵּד אֶת הַשֵּׁם, וְאִם לֹא כֵּן חֹפֶשׁ שְׁנָתִי לְךָ נִתֵּן שָׁם תָּנוּחַ וְתַחְשֹׁב אִם לְשָׁנָה זוֹ יֵשׁ סוֹף שָׁם אִישׁ אוֹתְךָ גַּם לֹא יַחְטֹף עָמֹק עָמֹק בָּאֲדָמָה קְבָרוּנִי רָחוֹק רָחוֹק תִּקְוָה הִיא מֵעֵינַי לְחֻפְשָׁה מֵאֹנֶס הוֹבִילוּנִי דער בּראָך איז גרויס אַן אוּמגליק, רַבּוֹתַי! אַל תִּשְׁאֲלוּנִי אָן, אַל תִּשְׁאֲלוּנִי אֵיךְ מוֹבִילִים אוֹתִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ וַדַּאי יֶשְׁנוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ *חוֹדְלִים מִלֶּכֶת מָקוֹם שֶׁבּוֹ שָׁנָה לִשְׁנָתַיִם הוֹפֶכֶת דּוֹלֵף דּוֹלֵף הַדֶּלֶף דּוֹלֵף הוּא מֵעֵינַי יַעַבְרוּ עָלַי שְׁנוֹת אֶלֶף שְׁנוֹת אֶלֶף בְּוַדַּאי לַשַּׁעַר קָרַבְתִּי מַבָּט רַק חָטַפְתִּי מען פֿאַכעט, מען פֿאַכעט לי עָפוֹת הַיָּדַיִם שָׁרוֹת הַשְּׂפָתַיִם פֿאַר פֿאַרכט, פֿאַר פֿאַרכט אַי אַי שָׁלוֹם רַבּוֹתַי מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים לִרְאוֹת פָּנִים מֻכָּרִים נִהְיָה לִי כֹּה קַל, וְכֹה חַם עַל הַלֵּב עַל שֶׁהֶחְלַטְתִּי "לָשֶׁבֶת" חוֹבֵב הוֹי חֲבֵרִים יַגִּיעַ הַזְּמַן נֵצֵא כֻּלָּנוּ מִכָּאן וְאָז נֵצֵא יָד בְּיָד וְאָז נָשִׁיר פֶּה אֶחָד: הוֹרָה מִזְרָע, מִזְרָע הוֹרָה הַךְ הַקֶּצֶב יָד אֶל יָד מִדַּרְכֵּנוּ לֹא נַחְזֹרָה לְעוֹלָם וָעֵד!השמעתם מעשה? איך קרה ונעשה כי הלום הגעתי לא פשוט אף כי לא ידעתי מעולם לא שמעתי פירושה של המילה "חשוד". בגינת פרחים רחבת ידיים תחת גג של רעפים עם אשתי שכבתי כשעתיים ופתאום מצלצלים מהמיטה זינקתי את החשמל הדלקתי ושואל בקול זועם: מי מצלצל מאוחר בליל את מנוחתי מפריע? אתה אדון, אל תיבהל מיד לך נודיע לא, לא אפתח, הוי גנבים למשטרה אודיע אתה, אדון, אל נא תרעים היא הנה כבר הופיעה מה לעשות מה לעשות כאשר שומעים כזאת אל הדלת ניגשתי ובשקט ביקשתי צריך לצלצל פעמיים צריך לחכות רגע קט ואז נפתחות הדלתיים ואז קומט אריין א' סאלדאט אחת שתיים שלוש ארבע תפסו אותי הוי רע לי רע את ידיי הם לי קשרו אל השולחן אתי ישבו אחת שתיים שלוש ארבע ובחדר מהפכה ארונות מגרות פתוחים הרהיטים כבר הפוכים ואז יושב לו מיסטר גוי ושואל אותי: אוי אוי אוי בבקשה ריממבר ריממבר מאימתי הינך ממבר? של בית"ריסטים, רוויזיוניסטים, שטרניסטים, סראג'יסטים, וכל מיני איסטים? ואז עניתי לו: אדוני! לא היו הדברים מעולם! מעודי לא הייתי לא פה ולא שם אני סתם יהודי תם מעולם הייתי סתם יהודי שלא חלם על פוליטיקה וענייני עם במסחר רק עסקתי ובזאת הסתפקתי ודי תשאלו את אשתי ותראו שאף היא תאמר את דבריי בוודאי פרייטאג ביי דער נאכט כשכל יהודי הוא מלך אומרים לי: דרס יורסלף וליפו נלך היה זה לילה יפה היה זה לילה ביפו על "בורש" עם כינים מכל המינים וריח של "קרדל". היה זה לילה נפלא היה זה לילה רומנטי במקום עם אשתי היפה עם חבר גנבים שם לנתי גוד מורנינג, גוד מורנינג מעירים אותי בבוקר גוד מורנינג, גוד מורנינ טו יו! גוד מורנינג, התלבש נא הטנדר מחכה למטה ג'ורני טו ג'רוזלם פור יו יצוא יצאו לדרך בחוריים כבולי ידיים רגלים והפה ובעת הטנדר עולה לירושלים מלמלו שיר זמר שכזה ריבונו של עולם אימתי מתי תיגמרנה צרותיי אל אשתי אחזור? ריבונו של עולם, נא לי אמור מעל המגדל של סי. אי. די. ראיתיך ירושלים אך מיד לבית האסורים הכניסוני אז לשבועיים הודך הכרתי בחוץ ובנופים מהר הזיתים עד מגרש הרוסים ירושלים מה טוב ומה נעים בחדר תשעה ועשרים דוגרי, תאם-אם! פוסחה, תאם-אם! הלוואי ולא הכרתי זאת אף פעם הוי סינמה, בלש מתחיל פה מחדש חקירות חקרוני עד אין סוף הגד את האמת מי הוא המפקד בתותחים לירות אותך לימד? הגד את השם, ואם לא כן חופש שנתי לך ניתן שם תנוח ותחשוב אם לשנה זו יש סוף שם איש אותך גם לא יחטוף עמוק עמוק באדמה קברוני רחוק רחוק תקווה היא מעיניי לחופשה מאונס הובילוני דער בראך איז גרויס אן אומגליק, רבותיי! אל תשאלוני אן, אל תשאלוני איך מובילים אותי ואני הולך ודאי ישנו מקום שבו חודלים [צ"ל חדלים] מלכת מקום שבו שנה לשנתיים הופכת דולף דולף הדלף דולף הוא מעיניי יעברו עליי שנות אלף שנות אלף בוודאי לשער קרבתי מבט רק חטפתי מען פאכעט, מען פאכעט לי עפות הידיים שרות השפתיים פאר פארכט, פאר פאכעט, איי איי שלום רבותיי מה טוב ומה נעים לראות פנים מוכרים נהיה לי כה קל, וכה חם על הלב על שהחלטתי "לשבת" חובב הוי חברים יגיע הזמן נצא כולנו מכאן ואז נצא יד ביד ואז נשיר פה אחד: הורה מזרע, מזרע הורה הך הקצב יד אל יד מדרכנו לא נחזורה לעולם ועד

לפי מינה טוחנר, אחותו של יוסף טירנובר, את השיר חיברו עצורים ברפיח. בשירון לעצרת חגיגית ל15 שנה לפריצת מבצר עכו מזוהה המחבר בצבי גולדשטיין [השם הלא מעוברת של צבי אבן זהב].

השיר חובר על פי שירים שונים, מהם זוהו: בגינת פרחים, צריך לצלצל פעמיים, מה לעשות,  חת שתיים שלוש ארבע, ואולי, דרך נתיבה, ירושלים, דודה הגידי לנו כן, שלכת. בגרסת יוסף טירנובר משולב גם השיר "הורה מזרע".

נשמח לעזרה בפענוח המלים החסרות, ובזיהוי המקור ליתר הפאראפראזות.

העותק שהגיע אלינו מן הנוסח המודפס של השירון היה בעזבונה של יפה ירקוני. מישהו הוסיף שם הערות בכתב יד:

"בורש" - מזרון, "קרדל" - בית שימוש, וכן רישום תחנות שונות בדרכם של העצורים: ירושלים-עכו: נדונים; רפיח/בית לחם; יפו-לטרון-עתלית; מזרע - ראשוני עצורים; אריתריאה.

החוקר זאב גולן מוסיף:

בעגת בית הסוהר "בורש" הנו המזרון הדק של בתי הסוהר ו"קרדל" אינו בית שימוש אלא דלי לעשיית צרכים. כמו כן, פוסחה = הטיול היומי בחצר הכלא; תמאם = ספירת האסירים; חמאם = מקלחת.

חדר 29 בבית הכלא המרכזי בירושלים היה התא של העצורים החדשים שלא נשפטו לתקופות ארוכות. נכלאו שם גם אחרים כמו אסירי ביריה אבל לפי התוכן של השיר מדובר בו כתא של העצורים הממתינים להעברה, שכן הדובר בשיר עובר מבית כלא אחד לבית כלא אחר, עד הגיעו למחנה המעצר במזרע.

ר' השיר בביצוע החזן צבי ארוני, מי שהיה אסיר בכלא לטרון (הוקלט ב-1974).