מקהלת נוגנים (לחן עממי יידי)

יוֹסִי בַּכִּנּוֹר, פֵּסִי בַּתֹּף, משֶׁה בַּחֲצוֹצְרָה – וְהָמָה הָרְחוֹב. וּבָאוּ לַחֲתֻנָּה נָשִׁים וָטָף, יֵצְאוּ בַּמְּחוֹלוֹת וְיִמְחֲאוּ כָּף. יוסי בכינור פסי בתוף, משה בחצוצרה - והמה הרחוב. ובאו לחתונה נשים וטף, יצאו במחולות וימחאו כף.

השיר מוכר יותר בלחן עממי אחר.

הנוסח הנוכחי מוכר כלחן של נחום נרדי. עם זאת, המלים והלחן הנוכחי הופיעו יחד כבר במקור היידי.

זיוה שמיר, "שירים ופזמונות גם לילדים: לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער" (פפירוס, 1986), עמ' 116 - 117:

"שיר הילדים "מקהלת נוגנים" אינו שיר מקורי לחלוטין. למעשה, הוא עיבוד של רפרן מתוך שיר עם יידי ידוע, שבו פונה הדובר אל ה"כליזמרים" ומעודדם להכות בכליהם [ר' מלים במקור כאן]. בעצם גילוי הזיקה בין השיר היידי לבין שירי-העם ושירי הילדים של ביאליק אין כל רבותא . . . אולם, הבית היידי דלעיל איננו שיר עצמאי. הוא כלול בתורת רפרן בשיר-עם מקאברי "צעהן גוטע ברידער זיינען מיר געווען" ("עשרה אחים טובים היינו"), הבנוי במתכונת שיר הפולקלור הידוע "עשרה כושים קטנים"... בכל בית מתמעט מספרם של אחים בטור אריתמטי יורד עד שלא נותר מהם איש. העליצות שבפזמון החוזר היא, אפוא, עליצות מקאברית, האופיינית למסורת "מחול השחת" (danse macabre) שבו מרקיד השטן את הנידונים למוות עד עברי פי קבר במחול ובנגינה".

אכן, הלחן הנוכחי הוא הלחן של השיר המקורי, וגם שיר המסגרת זכה לגרסאות עברית באותו לחן עצמו, בגרסת יחיאל היילפרין "עשרה זמירים" ובגרסת קדיש יהודה סילמן "עשרה ציונים היינו". תרגום אחר חופשי יותר בלחן זהה רק בתחילתו הוא "ריקוד ריקודי", גם כן מאת יחיאל היילפרין.

דן מירון, "ביאליק: שירים ביידיש, שירי ילדים, שירי הקדשה" (דביר, תשס"א), עמ' 332:

השיר נדפס לראשונה ב"שירים ופזמונות לילדים" (תרצ"ג), אבל קיימת הוכחה כי הוא נכתב לפחות עשר שנים קודם לכן.

ציור מאת אֱייל רונאל: יוסי בכינור, פסי בתוף, משה בחצוצרה והַמַּעַרְחוֹב.