דּוּמִיָּה בַּגַּן, רַחַשׁ לֹא נִשְׁמָע, נִרְדְּמָה הָעִיר לְשַׁלְוָה. לוּ יָכֹלְתְּ לָדַעַת כַּמָּה לִי יָקְרָה כָּל דַּקָּה בְּלֵילוֹת מוֹסְקְבָה. אוֹר כָּסוּף שׁוֹלַחַת הַלְּבָנָה, הַנָּהָר זוֹרֵם, אֵין אַדְוָה. שִׁיר עָצוּב נִשְׁמָע, אַךְ כְּמוֹ נִרְגָּע, מָה שְׁלֵוִים הֵם לֵילוֹת מוֹסְקְבָה. שַׁחַר כְּבָר עוֹלֶה וּמַפְצִיעַ אוֹר, לָמָּה תֵּעָצְבִי, אֲהוּבָה? בִּי-נִשְׁבַּעְתִּי כִּי לָעַד אֲנִי אֶזְכֹּר קַיִץ זֶה בְּלֵילוֹת מוֹסְקְבָה.