בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל, אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת, בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל. מִמּוֹרְדוֹת הַלְּבָנוֹן עַד יָם הַמֶּלַח נַעֲבֹר אוֹתָךְ בְּמַחְרֵשׁוֹת, אָנוּ עוֹד נִטַּע לָךְ וְנִבְנֶה לָךְ, אָנוּ נְיַפֶּה אוֹתָךְ מְאוֹד. נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים, עַל אַדְמַת שְׂדוֹתַיִךְ הַנִּגְאֶלֶת הַדָּגָן יַרְנִין פַּעֲמוֹנִים. הַמִּדְבָּר – אָנוּ דֶּרֶךְ בּוֹ נַחְצֹבָה, הַבִּצּוֹת – אֲנַחְנוּ נְיַבְּשֵׁן. מַה נִּתֵּן לָךְ עוֹד לְהוֹד וָשֹׂבַע, מָה עוֹד לֹא נָתַנּוּ וְנִתֵּן. בֶּהָרִים, בֶּהָרִים זָרַח אוֹרֵנוּ, אָנוּ נַעְפִּילָה אֶל הָהָר. הָאֶתְמוֹל נִשְׁאַר מֵאֲחוֹרֵינוּ, אַךְ רַבָּה הַדֶּרֶךְ לַמָּחָר. אִם קָשָׁה הִיא הַדֶּרֶךְ וּבוֹגֶדֶת, אִם גַּם לֹא אֶחָד יִפֹּל חָלָל, עַד עוֹלָם נֹאהַב אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת, אָנוּ לָךְ בַּקְּרָב וּבֶעָמָל!בהרים כבר השמש מלהטת ובעמק עוד נוצץ הטל, אנו אוהבים אותך, מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל. ממורדות הלבנון עד ים המלח נעבור אותך במחרשות, אנו עוד ניטע לך ונבנה לך, אנו נייפה אותך מאוד. נלבישך שלמת בטון ומלט ונפרוש לך מרבדי גנים, על אדמת שדותייך הנגאלת הדגן ירנין פעמונים. המדבר - אנו דרך בו נחצובה, הביצות - אנחנו נייבשן. מה ניתן לך עוד להוד ושובע, מה עוד לא נתנו וניתן. בהרים, בהרים זרח אורנו, אנו נעפילה אל ההר. האתמול נשאר מאחורינו, אך רבה הדרך למחר. אם קשה היא הדרך ובוגדת, אם גם לא אחד ייפול חלל, עד עולם נאהב אותך, מולדת, אנו לך בקרב ובעמל!