אֲנִי מְרַגֵּל שֶׁל הַמַּחֲנֶה, אֵצֵא לִי סְתָם כָּךְ לָשׂוּחַ, אַבִּיט וְאֶרְאֶה לִי מַה שָּׁם נַעֲשֶׂה - הַדֶּגֶל אֵיךְ לוֹ שָׁט לוֹ בָּרוּחַ. אֶפְזֹל לִי הַצִּדָּה: הֵיכָן הַשּׁוֹמֵר? הֲאִם הוּא יָשֵׁן לוֹ בְּנַחַת? אֵלֵךְ לִי בְּשֶׁקֶט לְבַל יִתְעוֹרֵר, נַפְשִׁי בִּי הוֹמָה וְרוֹתַחַת. אָשׁוּבָה מַהֵר אֶל הַוַּעֲדָה, אֶמְסֹר לָהּ אֶת מַה שֶּׁרָאִיתִי – אַךְ הִיא תִּשְׁלְחֵנִי שָׁמָּה שֵׁנִית לִרְאוֹת שׁוּב הֲאִם לֹא טָעִיתִי.אני מרגל של המחנה, אצא לי סתם כך לשוח, אביט ואראה לי מה שם נעשה הדגל איך לו שט לו ברוח. אפזול לי הצידה: היכן השומר? האם הוא ישן לו בנחת? אלך לי בשקט לבל יתעורר, נפשי בי הומה ורותחת. אשובה מהר אל הועדה, אמסור לה את מה שראיתי – אך היא תשלחני שמה שנית לראות שוב האם לא טעיתי.