לֹא אוֹרְחַת גְּמַלִּים יָרְדָה לִכְרֹעַ, לֹא דַּבֶּשֶׁת הִיא אֶל מוּל כּוֹכָב. זֶה הָרִים, הָרִים שֶׁבַּגִּלְבּוֹעַ, הֲרָרִים צוֹפִים אֱלֵי מֶרְחָב. הֵם זוֹכְרִים אֶת לֹבֶן אֹהָלֵינוּ, שֶׁפָּשְׁטוּ בָּעֵמֶק כְּיוֹנִים. הֵם זוֹכְרִים אֶת מִזְבְּחוֹת לֵילֵינוּ, שֶׁעָלוּ בְּאֵשׁ הַנִּגּוּנִים. שִׁירוּ לִי, כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל. שִׁירוּ עַד יָמוּשׁ גַּם הַגִּלְבּוֹעַ וְיֵצֵא עִמָּנוּ בְּמָחוֹל. כִּי שָׁרוּי, מֻתָּר הוּא לִי הַזֶּמֶר, כִּי צִיּוֹת זָרַעְתִּי בְּדִמְעָה. כִּלְרוֹעִים בְּחַג שֶׁל גֵּז הַצֶּמֶר לָנוּ הַתַּגְמוּל וְהַתְּרוּמָה. שׁוּב כְּאָז לָבָן הוֹלֵךְ הַסַּהַר וּמוֹשֵׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל. שׁוּב כְּאָז הַלֵּב פּוֹתֵחַ שַׁעַר, וְנִדְמֶה לָעַד לֹא יִנָּעֵל. אֵיךְ הַיּוֹם קְסוּמִים וְלֹא מִיַּיִן שַׁבְנוּ הֵנָּה בַּמִּשְׁעוֹל הַלָּז לְחַדֵּשׁ לֶכְתֵּנוּ אֶל הָעַיִן, לְפַעֵם שִׁירֵנוּ מִנִּי אָז. שִׁירוּ לִי, כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל. שִׁירוּ עַד יָמוּשׁ גַּם הַגִּלְבּוֹעַ וְיֵצֵא עִמָּנוּ בְּמָחוֹל. כִּי שָׁרוּי, מֻתָּר הוּא לִי הַזֶּמֶר, כִּי צִיּוֹת זָרַעְתִּי בְּדִמְעָה. כִּלְרוֹעִים בְּחַג שֶׁל גֵּז הַצֶּמֶר לָנוּ הַתַּגְמוּל וְהַתְּרוּמָה. לא אורחת גמלים ירדה לכרוע, לא דבשת היא אל מול כוכב. זה הרים, הרים שבגלבוע, הררים צופים אלי מרחב. הם זוכרים את לובן אוהלינו, שפשטו בעמק כיונים. הם זוכרים את מזבחות לילינו, שעלו באש הניגונים. שירו לי, כי טוב לי, טוב לשמוע שוב כאז מול סהר זה ותכול. שירו עד ימוש גם הגלבוע ויצא עמנו במחול. כי שרוי, מותר הוא לי הזמר, כי ציות זרעתי בדמעה. כלרועים בחג של גז הצמר לנו התגמול והתרומה. שוב כאז לבן הולך הסהר ומושך בקרן היובל. שוב כאז הלב פותח שער, ונדמה לעד לא יינעל. איך היום קסומים ולא מיין שבנו הנה במשעול הלז לחדש לכתנו אל העין, לפעם שירנו מני אז. שירו לי, כי טוב לי, טוב לשמוע שוב כאז מול סהר זה ותכול. שירו עד ימוש גם הגלבוע ויצא עמנו במחול. כי שרוי, מותר הוא לי הזמר, כי ציות זרעתי בדמעה. כלרועים בחג של גז הצמר לנו התגמול והתרומה.

בשבילי הגלבוע. מבהירה הגולשת דליה שוורץ:

האבן – כמו אבנים נוספות ועליהן מילות שירים – נמצאת באתר "מצפור שמיר" שעל הגלבוע ושהוקם לזכרם של אודי וערן שמיר (אב ובנו) שנפלו בהפרש של 20 שנה ושאהבו טבע ושירה.