הקליט - יעקב מזור

מתוך אירוע זמרשת מס' 4
צוותא ת"א, 21.3.08
גיטרה והובלת שירה: נגה אשד
מנדולינה: עליזה נגר
 

על פי לחן לשמחת תורה "הבו גודל לאלוהינו ותנו כבוד לתורה". מאיר נוי בספרו "מעייני הזמר" משווה בין הגרסאות. על פי מאיר נוי, ביאליק הכיר את הניגון בחו"ל והביא אותו אתו לארץ. הניגון הושר באירועי "עונג שבת" שאותם הנהיג ביאליק ב"אוהל שם" בתל אביב בשבתות אחר הצהריים.

השיר התפרסם במקומות שונים גם בשמות "הורה ביאליק" (ר' "בכל זאת יש בה משהו" בעריכת אליהו הכהן, עמ' 58) או "מרש ביאליק" (למשל "מזמרת הארץ", רוזובסקי, עמ' 90).

אליהו הכהן (מתוך "בכל זאת יש בה משהו", עמ' 58):

שנה לאחר שבנה ביאליק את ביתו בתל-אביב, כבר היה ניגון מפורסם על שמו. "אינני יודע" – סיפר א"ז בן-ישי – "אם 'מגילת האש' של ביאליק פרסמה אותו במהירות רבה כל כך כשם שפרסמה אותו ההורה שלו. ערב ערב, אם עברת על יד אחד ממעונות הפועלים ולאזנך הגיע קול 'הורה', ידעת אל נכון כי בשעה זו וברגעים אלה אלפי רגליים טופפות לקול אותה ה'הורה' עצמה בכל בארץ".

כל העניין החל כאשר חבורת נוער תל-אביבית הגיעה באחד הערבים אל מול ביתו של ביאליק והזמינה אותו להצטרף למעגל הרוקדים. נזכר ביאליק בניגון לפניהם. בן-רגע נקלט השיר ומפה לאוזן עברה השמועה כי ביאליק חיבר הורה. כל הארץ שרה ורקדה את ה"הורה של ביאליק" והמשורר עמד מנגד ולא הבין במה זכה. "משום מה זכיתי שייקרא הניגון על שמי?", שאל. "כלום מבית אבי הבאתיו? – בוא ואראה לך את היהודי ששמעתי מפיו את הניגון הזה", אמר פעם לא"ז בן-ישי.

על-פי האתר "בית לזמר העברי":

חסידי סדיגורה שרים עד היום את הניגון הזה במבנה ABCB בטישים שלהם. הניגון קרוי בפיהם "ניגון שווייץ" כיוון שבשווייץ התוודע האדמו"ר של סדיגורה לניגון, שם סיפרו לו שמדובר בניגון סדיגוראי.

עוד על השיר:

• האזינו לשיר בביצוע האנסמבל הקולי א.ו בינדר-קונסנטוס (A.W Binder-Concentus)
• האזינו לשיר בביצוע בינה לנדאו (Binah Landau)
• ללחן זה הותאמו גם המילים "ערבי זקן"