שירה, שירה נא עוד זאת הפעם האחרונה על אדמות, הפשל ראשך לאחור, גלגל עינים בדבקות ובעים, ופעם אחרונה תשירה לו, את נבלך תעיר בקול-ענות: כי תמו יהודים ואינם עוד, נהרגו, נכרתו, ואינם! איך אשיר? ואיך ראשי אוכל לשאת בעינים לטושות מרום? דמעה אחת בעיני שם נקשרה-נקרשה... חורגה חורגה לצאת ותש כוחה לנשור... רבון, הה, רבוני! זעקו, שאו קול מכל צרור חול, מתחת לאבנים, יזעק כל נד אבק, כל אש וכל עשן המתמר - דמכם הוא ולשדכם, זה מח-עצמים, זעקו, הרימו קול! הנפש והשאר!