שיר המעלות בשוב אדוניי את שיבת ציון היינו כחולמים אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל אדוניי לעשות עם אלה הגדיל אדוניי לעשות עמנו היינו שמחים
שובה אדוניי את שביתנו כאפיקים בנגב הזורעים בדמעה ברינה יקצורו הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו
טעינת הנגן נכשלה נסה לטעון את העמוד שנית. אם התופעה נמשכת, עליך לעדכן את הדפדפן לגרסתו העדכנית ביותר או לעדכן את גרסת הפלאש המותקנת במחשבך.
ביצוע:כרמלה בר-נץ שנת הקלטה: 23.8.2009 מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
על השיר
המילים: תהלים קכ"ו
על הלחן מספר חנן זוסמן:
דומה שלחנו של מינקובסקי לשיר המעלות (תהלים קכ"ו) מדגים היטב את החזנות אותה שאף ליצור ולהנחיל. זהו גם פרק החזנות הידוע ביותר בציבור הרחב וזהו גם לחנו היחידי (!) של מינקובסקי ששרד את שיניו הנמרצות של הזמן. צחוק הגורל הוא שגם זה הודות להקלטה המפורסמת של החזן יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט שהיה הראשון להקליט את היצירה (רוזנבלט ומינקובסקי היו קרובי משפחה וילידי אותה העיר) למרות התנגדותו הנחרצת של מינקובסקי להקלטות (ראה כאן).
עדות לפופלאריות ולאהדה שבה נתקבלה היצירה ניתן למצוא בעובדה שחוגי הציונות הדתית הציעוה כהמנון הלאומי, הצעה שנדחקה לבסוף מפניה של "התקווה". יש בלחן התאמה נפלאה לרוח המזמור וזרימה אורגנית עם כללי הפיסוק והטעמים. המזמור עצמו רווי בכיסופי גאולה. יש בו תחושת עצב קיומי ואיזו עגמומיות שנובעת מהתמשכות הגלות ומאי-הוודאות לגבי זמן הגאולה. כן עולה ממנו התחושה כאילו הגאולה היא פרי חלום או הזיה. עם זאת יש במזמור גם שמחה זהירה ושברירית שמקורה בתקוותו היוקדת של העם לגאולה המיוחלת. לחנו של מינקובסקי מיטיב להעביר תחושות אלה. יש בלחן איזו מידה של עצבות חולמנית ויחד עמה גם שמחה וחגיגיות הנובעות מהאמונה שלא נתעממה בגאולת הד.