שִׁירוּ שִׁיר, טוֹמְנֵי הַזֶּרַע גִּילוּ גִּיל, קוֹצְרֵי הַבָּר כִּי כִּסָּה דָּגָן בְּשֶׁפַע פְּנֵי שְׁפֵלָה וָהַר. וְעַתָּה קָמָה הִבְשִׁילָה, מֶרְחֲבֵי שָׂדוֹת תַזְהִיב, כֹּה בֵּרְכוּהָ גֶּשֶׁם חֹרֶף וְחַמַּת אָבִיב. הִנֵּה נֵצֵא נִקְצֹרָה הַמַּגָּל נָנִיף בְּאוֹן, עֵת שִׁבֳּלִים תִּכְרַעְנָה חוֹל נָחוּלָה וְנָרֹן. עוּרָה, שַׁחַר, וְהַפְצִיעַ! אוֹרִי, שֶׁמֶשׁ, בַּמָּרוֹם! בַּשָּׂדוֹת שִׁבֹּלֶת לָנוּ מְחַכָּה הַיּוֹם. וּבְעוֹד חַמָּה יוֹקֶדֶת עַל רָאשֵׁינוּ וְתִצְרֹב נְלַקֵּט בְּשִׁיר וְרֶנֶן אֲלֻמּוֹת לָרֹב. הִנֵּה נֵצֵא...שירו שיר, טומני הזרע גילו גיל, קוצרי הבר כי כיסה דגן בשפע פני שפלה והר. ועתה קמה הבשילה, מרחבי שדות תזהיב, כה ברכוה גשם חורף וחמת אביב. הנה נצא נקצורה המגל נניף באון, עת שבלים תכרענה חול נחולה ונרון. עורה שחר והפציע אורי שמש במרום בשדות שיבולת לנו מחכה היום ובעוד חמה יוקדת על ראשינו ותצרוב נלקט בשיר ורנן אלומות לרוב הנה נצא...