הזורעים בדמעה

הִנֵּה גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם בָּא, בִּרְכָתוֹ עִמּוֹ רַבָּה. שֶׁפַע עֵשֶׂב וּשְׂדוֹת בָּר בְּכָל עֵמֶק, עַל כָּל הַר. הַזּוֹרְעִים, הַזּוֹרְעִים, הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה, בְּרִנָּה, בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. צֵא בַּזֶּמֶר אָח וָרֵעַ, יֵשׁ תַּגְמוּל לַזּוֹרֵעַ. שְׁתֵה הַיַּיִן, הַכּוֹרֵם, שְׂמַח בַּגֶּפֶן, גֶּפֶן חֵן. הַזּוֹרְעִים... בָּא תּוֹרְךָ גַּם הַקּוֹצֵר, שְׁמַע, הַקְשֵׁב וְהִתְבַּשֵּׂר: שַׁי לַגֹּרֶן, אֹסֶם רַב – זְנַב שִׁבֹּלֶת, רֹאשׁ זָהָב. הַזּוֹרְעִים... גַּם אַתָּה רוֹעֵה הַצֹּאן, בֶּחָלִיל הַךְ וְיָרֹן. מִרְעֵה דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב-בָּר בְּכָל עֵמֶק, עַל כָּל הַר. הַזּוֹרְעִים...הנה גשם, גשם בא, ברכתו עמו רבה. שפע עשב ושדות בר בכל עמק, על כל הר. הזורעים, הזורעים, הזורעים בדמעה, ברינה, ברינה, ברינה יקצורו. צא בזמר אח ורע, יש תגמול לזורע. שתה היין, הכורם, שמח בגפן, גפן חן. הזורעים... בא תורך גם הקוצר, שמע, הקשב והתבשר: שי לגורן, אוסם רב – זנב שיבולת, ראש זהב. הזורעים... גם אתה רועה הצאן, בחליל הך וירון. מרעה דשא, עשב-בר בכל עמק, על כל הר. הזורעים...

מילות הפזמון החוזר "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" לקוחות מתהלים קכ"ו פסוק ה'. ראו את הפסוק בלחן מירון ושם הפניות נוספות.

על לחן זה כתב חיים חפר גרסה משלו, כנראה כפרודיה "פעם כפר קטן היינו, מן החקלאות חיינו". השיר שמור באוסף מאיר נוי בבית הספרים הלאומי (מחברת 8, עמ' 94).