מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, שְׂדֵה יִזְרְעֶאל, עַל בִּרְכוֹת אֲבוֹתַי לִי עָלִיתָ, רַבִּים עֲמָקִים יַפְיָפוּ מֵהַלֵּל וְאַתָּה מִכֻּלָּם יַפְיַפְיָפִיתָ. כִּי רָחָב לְבָבְךָ וְיָפֶה מִשִּׁירִים, כִּי עָמֹק הַנִּגּוּן שֶׁזְּרָעוּךָ, וְעַל כֵּן נִשְׁבְּעָה לְךָ יַד בַּחוּרִים וְעַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. מַה טֹּבוּ אֳהָלֶיךָ, שְׂדֵה יִזְרְעֶאל!מה טובו אוהליך, שדה יזרעאל, על ברכות אבותיי לי עלית, רבים עמקים יפייפו מהלל ואתה מכולם יפיפית. כי רחב לבבך ויפה משירים, כי עמוק הניגון שזרעוך, ועל כן נשבעה לך יד בחורים ועל כן עלמות אהבוך. מה טובו אוהליך, שדה יזרעאל!