ניטשו צללים (לחן עממי אוקראיני)

נִטְּשׁוּ צְלָלִים, דֹּם צִפֳּרִים! נוּמָה בְנִי, אֶפְרוֹחִי! אַל מִצִּלְלֵי אֹפֶל תָּגוּר אִתְּךָ כִּי אָנֹכִי! יֵאוֹר מִזְרָח, כַּנְפֵי רְנָנִים יְצַפְצְפוּ וִירַנְּנוּ, יֶחֱוַר שַׁחַר וּמִקֶּדֶם יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ. עִבְרִי הִנְּךָ בְּנִי אַךְ זֶה הוּא אָשְׁרְךָ גַּם אֲסוֹנְךָ, חֹטֶר גֶּזַע עַם הַקְּדוּמִים עַל הָעַמִּים גְּאוֹנְךָ; עוֹדְךָ נָעַר תִּגְדַּל, תֵּדַע גְּדוֹלוֹת עַמְּךָ פָּעַל, אָז תָּבִינָה נְצוּרוֹת יִפְעַל עֵת שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל! גֶּבֶר תִּהְיֶה יַד אַכְזָרִים תִּהְיָה בָךְ, אֶפְרוֹחִי, עַד לֹא תֵדַע נוּמָה, שְׁקֹטָה, אִתְּךָ כִּי אָנֹכִי! נוּמָה בְנִי הַיּוֹם כִּי פָּנָה, חֹשֶׁךְ יַעַטְרֵנוּ, אַל מִצִּלְלֵי-אֹפֶל תָּגוּר, יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ! תִּגְדַּל, תִּשְׁמַע אֶנְקַת עַמְךָ מִפְּנֵי חֶרֶב יוֹנָה – זֹאת מִלָּתְךָ רֵאשִׁית תִּהְיֶה זֹאת הִיא בְנִי: צִיּוֹנָה! מִיּוֹם מִלָּה תֶהֱגֶה, תָּבִין סַפְךָ מֵלֵא[?] רָעַל, בֶּאֱמוּנָתְךָ וּבְתִקְוָתְךָ כִּי שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל! נוֹדֵד תִּהְיֶה בִּמְלֹא תֵּבֵל, אַךְ מוֹלַדְתְּךָ אַחַת זֹאת אַל תִּשְׁכַּח נִסְּךָ: צִיּוֹן! עַד רִדְתְּךָ שַׁחַת. אִם גַּם יֶאֱחַר יוֹם הַגְּאֻלָּה, יִצְעַד שַׁעַל, שַׁעַל. אַל תִּוָּאֵשׁ אֲסִיר תִּקְוָה – עוֹד שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל! עַל הַיַּרְדֵּן וּבַשָּׁרוֹן שָׁם עַרְבִיִים חוֹנִים... לָנוּ זֹאת הָאָרֶץ תִּהְיֶה גַּם אַתָּה בַּבּוֹנִים. וְיוֹם יָקוּמוּ נוֹשְׂאֵי רַֹמח אַל תִּמְעֲלָה מָעַל – אֶל אֲזֶנְךָ בַּגִּבּוֹרִים כִּי שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל!ניטשו צללים, דום ציפורים, נומה, בני, אפרוחי! אל מצללי-אופל תגור: אתך הן אנוכי. ייאור מזרח, כנפי רננים יצפצפו וירננו, יחוור שחר, ומקדם יעל גם שמשנו. עברי הנך, בני; אך זה הוא אושרך גם אסונך, חוטר גזע עם-הקדומים, על העמים גאונך. עודך נער: תגדל, תדע גדולות עמך פעל, אז תבינה נצורות יפעל עת שמשנו יעל. גבר תהיה – יד אכזרים תהיה בך, אפרוחי, עד לא תדע נומה, שקוטה, אתך כי אנוכי! נומה, בני, היום כי פנה, חושך יעטרנו. אל מצללי-אופל תגור: יעל גם שמשנו. נודד תהיה במלוא-תבל, אך מולדתך אחת, זאת אל תשכח: נסך – ציון עד רדתך שחת. אם גם יאחר יום הגאולה, יצעד שעל-שעל, אל תיוואש, אסיר תקוה: עוד שמשנו יעל. על הירדן ובשרון שם ערביים חונים, לנו זאת הארץ תהיה! גם אתה בבונים! ויום יקומו נושאי-דגל, אל תמעלה מעל: אל כלי-זנך בגיבורים – כי שמשנו יעל!

את השיר כתב טשרניחובסקי על-פי בקשת אסתר ייבין (ר' מטה) והקדישו לבנה הבכור, שמואל ייבין. נוסח השיר הראשי המופיע מעלה תואם את כתב ידו של טשרניחובסקי שכותרתו שיר ערש. (לכבוד מר שמואל ייבין), וחתימתו אדסה  -.96 (= אודסה, 1896). מספרת יעל ברנר:

עוד באודסה היה טשרניחובסקי ידיד-ביתם של סבי וסבתי, ניסן ואסתר ייבין, שהייתה דוברת עברית רהוטה. כשנולד דודי, הבן הבכור שמואל ייבין, שמע טשרניחובסקי את סבתי שרה לו שיר ערש ביידיש. היא זכתה להערה חמורה והתגוננה בטענה כי אין שיר ערש בעברית: "אתה, שאומרים עליך כי משורר-עברי אתה – הוכיח זאת וכתוב שיר-ערש עברי!"
"ניטשו צללים" נכתב למענה ובידינו (המשפחה) צילום של כתב היד עם ההקדשה.

בהדפסות מאוחרות יותר של השיר (אפילו כבר ב-1897) יש לא מעט שינויים ביחס למקור המופיע מעלה. השינוי הבולט ביותר – היעדר הבית הרביעי.

מאיר נוי, בספרו "מעייני הזמר" [עמ' 3]:

במקור זהו לחן אוקראיני, המלווה שיר מחאה של מעמד הפועלים. מן המקור האוקראיני עבר השיר לפולקלור של יהודי מזרח-אירופה והושר ביידיש בנוסחות רבות. נוי מביא את הגרסה היידית: "שוועסטער, ברידער, מיר זינגען לידער".

בעמ' 5 נוי מביא באותו לחן גם את "שיר הלחם".

הלחן מופיע בשינוי קל באוסף של משה ברגובסקי [תורגם לאנגלית בידי Mark Slobin בספר Old Jewish Music, Syracuse University Press, Syracuse N.Y., 2000] כשיר פועלים מס' 41 (עמ' 92): A sobrane hobn mir zix sobirajet.

ראו את השיר בלחנים נוספים:

• לחן לא ידוע 
• לחן עממי יידי בו מושרים שירי ערש נוספים (נומה פרח, שכב הירדם, בחלומי)
• לחן "דומם שטה"
• לחן לייב גלנץ
• לחן "עננים קודרים יזעפו"
• לחן חצביא
• בדפוס קיימים גם לחנים מאת שמואל אלמאן ומאת יעקב ביימל.

---

ביצועים נוספים:

• יהורם גאון בעיבוד שמעון כהן
• ליאורה פדלון סימון
• מיקה קרני (סרטון, מתוך ערב שירי טשרניחובסקי בספרייה הלאומית)
• נגה אשד וקהל ב"ניטשו צללים" מתוך טקס הסרת הלוט (2.11.2007) מעל שלט המנציח את מקום מגוריו ופועלו של שאול טשרניחובסקי ברחוב אחד העם 89 בתל אביב.
• מקהלת בית הספר ע"ש וייצמן בהרצליה מתוך תכנית טלוויזיה משירי שאול טשרניחובסקי בסדרה "רונו שיר" עם גיל אלדמע (1972).

מקור: "אוצר נגינות ישראל כרך 9; Thesaurus of Hebrew Oriental Melodies: Folk Songs of the East European Jews", Friedrich Hofmeister, Leipzig, 1932