בשורה טובה (לחן סמבורסקי)

בְּשׂוֹרָה טוֹבָה הֵבֵאתִי, כִּי הַגַּן נִמְלָא אוֹרָה, וּבַיַּעַר וּבַחֹרֶשׁ כָּל צִפּוֹר אוֹמְרָה שִׁירָה. כִּי בְּכָל פִּנָּה הַפֶּסַח אֶת רֵיחוֹ הַטּוֹב נוֹתֵן – וְאָבִיב כְּבָר בְּאַרְצֵנוּ, זְמַן חֵרוּת וְגִיל וָחֵן!בשורה טובה הבאתי, כי הגן נמלא אורה, וביער ובחורש כל ציפור אומרה שירה. כי בכל פינ הפסח את ריחו הטוב נותן - ואביב כבר בארצנו, זמן חרות וגיל וחן!

הנוסח המולחן הוא גרסת הטקסט השלישית והמאוחרת ביותר של השיר.

אוריאל אופק, במאמרו "יעקב פיכמן - משורר לילדים" (ערוגות, כרך ב' - קובץ לזכרו של יעקב פיכמן [תשל"ו]):

ב"אגדות ושירים" [תר"ע 1910] - זה הקובץ שפיכמן זעם על ש"העורך קלקל והשחית את שיריו" - באים אחרי הבית הראשון עוד שלושה בתים, המספרים על להקת חסידות שעברה ברקיע, "כמפרשים לבנים קטנים", והביאה איתה בשורת-חג. ב"ערבה", לעומת זאת, מצויים עוד שני בתים - על הנחלים שנתנו קולם, החסידה ששבה ממרחקים, והמצה השמורה בתוך סדין לבן. ואילו ב"עם שחר נצאה" נוסף עוד בית אחד בלבד . . . על הפסח הנותן את ריחו הטוב . . . 

ניתוח מפורט עשוי לגלות כמה מן הטעמים, שהניעו את המשורר לעשות כל תיקון ותיקון. אשר לבית הראשון של "אביב" על שלוש גרסותיו הנ"ל, אעיר רק כי תיקון השורה השנייה ב"ערבה" (לעומת "אגדות ושירים"), מקורו אולי ברצון לנתקה משירו המפורסם של מרדכי צבי מאנה "משאת נפשי" הפותח במילים "שמש אביב נטה ימה". ואילו ב"עם שחר נצאה" שינה פיכמן קודם כל את המקצב המלעילי-אשכנזי של השיר למקצב מלרעי-ספרדי ותוך כדי כך ליטשו ועשאו מגובש יותר וקולח בניגון מלודי טבעי.

סמבורסקי הלחין את השיר כשהיה מורה לשנה אחת בבית-חינוך בורוכוב.

ראו גם "בשורה טובה" בלחן ביק, בלחן עממי יידי ובלחן נרדי.

ביצוע נוסף: רויטל עמית