חמישה עשר בשבט (לחן כהן-מלמד)

הָאָבִיב צָחַק וַיֵּט אֶת פִּיו אֵלֵינוּ וַיִלְאַט זֶה הַיּוֹם לִי יוֹם הֻלֶּדֶת חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט בַּבִּקְעָה וּבָהָר חֲגִיגָה תְּסֻדַּר קוּמוּ קוּם, בּוֹאוּ בּוֹא כָּל הַיְּקוּם יְהִי פֹּה קוֹל שִׁירָה, הָמוֹן רוֹקֵעַ הָאָבִיב צוֹהֵל כֻּלּוֹ הוּא יוֹדֵעַ הוּא יוֹדֵעַ מָה הֵבֵאנוּ בִּשְׁבִילוֹ כָּל אֶחָד יְרַק שְׁתִיל לְמַתָּת לוֹ יוֹבִיל הוֹ אָבִיב טוֹב הַשַּׁי הוּא מֵשִׁיב: בְּוַדַּאיהאביב צחק ויט את פיו אלינו וילאט זה היום לי יום הולדת חמישה עשר בשבט בבקעה ובהר חגיגה תסודר קומו קום, בואו בוא כל היקום יהי פה קול שירה, המון רוקע האביב צוהל כולו הוא יודע הוא יודע מה הבאנו בשבילו כל אחד ירק שתיל למתת לו יוביל הו אביב טוב השי הוא משיב: בוודאי