הטקסט הגרמני הוא אחד התרגומים לישעיה נ"ז, א'-ב': "וְאַנְשֵׁי-חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין, כִּי-מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל-מִשְׁכְּבוֹתָם". יהודה שרת תרגם לעברית את הטקסט הגרמני במשקל המתאים ליצירה.

האזינו לביצוע בשפת המקור (גרמנית).

על-פי פוסט שפורסם בדף הפייסבוק של קיבוץ יגור (אוקטובר 2011):

בשנים הראשונות של משק יגור, כשמרבית החברים עדיין היו צעירים בגילם, לא הלכו חברים לעולמם אלא בשל אסון כל שהוא, תאונה או מחלה קשה. כל פטירה של חבר התקבלה אז בתחושת עצבות כבדה וימים רבים היה היישוב שרוי באבל. במשך חודש ימים לא התקיים אירוע תרבותי, לא סרט ולא הצגה. היו כאלה אף שהגדילו ולא האזינו לרדיו במשך 30 ימי האבל. בתום ימי האבל נערכה אזכרה לנפטר. האולם הקטן של חדר האוכל נערך כשבצידו המערבי ניצבה המקהלה ושאר הציבור יושב מולה. תכנית האזכרה כללה בדרך כלל את שירת המקהלה ב"הידעו הדמעות" מאת חנינא קרצ'בסקי ואת "טהורים יאבדו בלא יומם" מאת קריגר. בין לבין נאמרו דברים לזכרו של הנפטר והוקראו קטעים משלו. את שירת המקהלה ליווה יצחק גייזנברג [עשת] בנגינה על אורגן שהובא ארצה על ידי החבר יוסף כהן.

אורה פיין, בת עין חרוד, מספרת בהקלטה (18.5.92) שבארכיון הצליל הלאומי, כי יהודה שרת לימד את השיר כשניצח על "המקהלה המקובצת", המקהלה שהפכה לימים ל"מקהלת האיחוד".

מקהלות   אבל ומספד