מילים (5 גרסאות)
נֵצֵא עֵת עָנָן מִתַּמֵּר.
כֻּלָּנוּ נָשִׁיר; עִמָּנוּ יַחְדָּו
גַּם רֹאשׁ הַפְּלֻגָּה יְזַמֵּר.
שָׁלוֹם, עִירִי נֻחָמָה
מָחָר נֵצֵא אֵי שָׁמָּה.
מָחָר לִבְלִי חֹק
תַּזְהִיר בְּבַת צְחוֹק
מִטְפַּחַת כְּחֻלָּה מֵרָחוֹק.
שׁוּב עֶרֶב נָעִים, שׁוּב עֶרֶב פְּלָאִים
זַמְּרוּ נָא, אַחַי, עַד בְּלִי דַּי
עַל סוֹד הָרֵעוּת, עַל כַּת טַנְקָאִים
נָשִׁירָה בְּצַוְתָּא, רֵעַי.
שָׁלוֹם, עִירִי נֻחָמָה...
נֵצֵא עֵת עָנָן מִתַּמֵּר,
כֻּלָּנוּ נָשִׁיר עִמָּנוּ יַחְדָּו
גַּם רַב הַחוֹבֵל יְזַמֵּר.
שָׁלוֹם עִירִי נֻחָמָה
מָחָר נֵצֵא אֵי שָׁמָּה.
מָחָר לִבְלִי חֹק
תַּזְהִיר בְּבַת צְחוֹק
מִטְפַּחַת כְּחֻלָּה מֵרָחוֹק.
שׁוּב עֶרֶב נָעִים, שׁוּב עֶרֶב פְּלָאִים
זַמְּרוּ נָא, אַחַי, עַד בְּלִי דַּי
עַל סוֹד הָרֵעוּת, עַל כַּת יַמָּאִים
נָשִׁירָה בְּצַוְתָּא, רֵעַי.
שָׁלוֹם עִירִי נֻחָמָה...
נָשִׁירָה אַחִים לִבְלִי דַּי
עִמָּנוּ יָשִׁיר, עִמָּנו יַחְדָּו
גַּם רֹאשׁ הַפְּלֻגָּה יְזַמֵּר
שָׁלוֹם עִירִי רֻחָמָה
מָחָר נֵצֵא אֵי שָׁמָּה
מָחָר לִבְלִי חֹק
תַּזְהִיר בְּבַת צְחוֹק
מִטְפַּחַת כְּחֻלָּה מֵרָחוֹק
(ערב במעגן)
Споёмте, друзья, ведь завтра в поход
Уйдём в предрассветный туман
Споём веселей пусть нам подпоёт
Седой боевой капитан.
Припев:
Прощай любимый город!
Уходим завтра в море,
И ранней порой
Мелькнёт за кормой
Знакомый платок голубой.
А вечер опять хороший такой,
Что песен не петь нам нельзя.
О дружбе большой, о службе морской
Подтянем дружнее друзья.
Припев.
На рейде большом легла тишина,
А море окутал туман
И берег родной целует волна
И тихо доносит бaян.
Припев.
דַּרְכֵּנוּ לוֹטָה בָּעֲרָפֶל
נָשִׁיר וְנָגִיל אִתָּנוּ יַנְעִים
קוֹלוֹת וְשִׁירַת רַב חוֹבֵל
שָׁלוֹם לָךְ כְּפָר מוֹלֶדֶת
דַּיָּג יוֹצֵא הַיָּמָה
וְשַׁחַר בָּהִיר וְשֶׁמֶשׁ מַזְהִיר
מוֹלֶדֶת שׁוֹלַחַת בְּגִיל
הקלטות (9)
על השיר
השיר נכתב בשנת 1944 להצגה "שי לחייל" של תיאטרון "המטאטא". זהו תרגום לשיר הרוסי Вечер на рейде ("ערב במעגן"). השיר העברי מוכר בשם "שלום עירי נוחמה" (שהיא השורה הראשונה של הפזמון החוזר), אולם בתוכנייה של ההצגה (ר' בהמשך) השיר מופיע בכותרת "ערב על הים" (בדומה לשמו של המקור הרוסי), וזאת משום שלשיר היו למעשה שתי גרסאות: גרסה "ימית" וגרסה "טנקיסטית". על גילוי כתב ידו של שלונסקי ופירוט ההבדלים בין "גרסת הימאים" שהפכה ל"גרסת הטנקאים" (המוכרת) ראו להלן ב"סיפור שיר".
על המקור הרוסי, Вечер на рейде ("ערב במעגן"), מספר ולדימיר לייקין:
באוגוסט 1941 סולוביוב סדוי בן ה- 34 עבד יחד עם חברו המשורר אלכסנדר צ'ורקין כחבר בצוות האמנים שנקראו לעזור לפרוק עצים בנמל לנינגרד.
על כתיבת השיר "ערב במעגן" מספר וסילי סולוביוב-סֶדוי בספר הזיכרונות שלו (יצא לאחר מותו בשנת 1987 בעריכת ס. מ. חנטובה):
אני וצ'ורקין התיישבנו לנוח, הדלקנו סיגריות, והסתכלנו על ספינת גרר "מצ'וקמקת" יורקת עשן העוזבת את המזח. על הסיפון ישב מלח צעיר שהחזיק את סרטי הכומתה שלו בין השיניים כדי שהרוח לא תעיף אותה, ובשקט ניגן משהו על המפוחון. אחד הסרטים השתחרר לו לחופשי וכמו מטפחת, כמו ציפור, רעד ברוח. איני יודע לאן ולאיזו מטרה שטה הספינה; איני יודע מה קרה לאותו הבחור; אך התמונה השלווה והלירית הזאת נכנסה לעומקי נשמתי. אמרתי לצ'ורקין שהייתי רוצה לכתוב על זה שיר. צ'ורקין הסתכל עליי בפליאה.
כשחזרתי הביתה התיישבתי ליד הפסנתר ותוך מספר שעות כתבתי שיר, תוך שאני מנגן אין-ספור וריאציות לאותו המשפט: "שלום עיר נאהבת". צ'ורקין תפס את הרעיון שלי ולמחרת בבוקר הביא את הטקסט.
מה שקרה לשיר אחרי זה מאוד אופייני לאותה התקופה: איסור מוחלט לביצועו. בעיני מקבלי ההחלטות לא היה בו שום פטריוטיזם והוא לא התאים לתקופת המאבק עם הנאצים. רק באביב 1942 העז סולוביוב-סֶדוי לשיר את השיר לחיילים בביקורו בחזית, ומשם כבר אי-אפשר היה לעצור את הצלחתו העצומה של השיר הנפלא הזה.
מספר אהרון ברוידא, חבר כפר מנחם (דצמבר 2014):
בסוף 1944, לפני שחיילי הבריגדה היהודית עמדו לצאת לחזית באיטליה ממצרים, הם באו ברכבת מיוחדת למספר ימים כדי להיפרד ממשפחותיהם. הרכבת שבה חזרו יצאה מחיפה, וברחובות הייתה תחנתה האחרונה, ושם עלו עליה חיילים מהדרום וביניהם גם אבי. אני (בן ארבע), אחותי (בת עשר) ואמי עמדנו עם עוד עשרות משפחות על הרציף. החיילים בתוך הרכבת הוציאו ראשיהם מהחלונות ונפנפו בידיהם. כשהרכבת התחילה לזוז פרצה מתוכה שירה אדירה: "נשיר, ידידי! מחר אלי קרב" וכו'. את סוף השיר לא שמענו עם התרחקות הרכבת.
מספר אליעזר גורן (מרץ 2017):
שמעתי מחברי, ד"ר לב שוורץ, יליד לנינגרד שגדל בברית המועצות, וכן מהזמרת לנה גרישקובה בהופעתה ברעננה, כי השיר המקורי היה מזוהה עם הדיוויזיה הליטאית, שרבים מחייליה היו יהודים, והפקודות בחלק מיחידותיה ניתנו ביידיש.
ביצועים נוספים:
- יהורם גאון (2006)
- ברנזון ומשתתפי המופע "כמו חייל"
- דני כץ, עודד בן חור, יונית שוהם, עוזי חיטמן (מתוך התוכנית "על הדשא" בקיבוץ מגל)
- ביצוע "שוקולד מנטה מסטיק" (הוקלט כנראה בשנת 1989)
- להקת האחים והאחיות מתוך ערב שירי חיילים בגלי צה"ל (1977~) [השיר בתזמון 50:37]
- ביצוע השיר ברוסית מפי ולאדימיר בונצ'יקוב וּולאדימיר נצ'אייב על סיפון הסיירת "וורושילוב", 1949
- ביצוע השיר ברוסית ובעברית מפי משה צדוק
- יעקב אבא, יעקב טימן ושמואל רודנסקי. המבצעים הם מוותיקי תיאטרון "המטאטא" אך ההקלטה ככל הנראה מאוחרת הרבה יותר.
- חבורת התקליט "למרוסיה באהבה".
לאותו לחן:
- תרגומו של אהרון פולאק, "שלום לך קרית חמד"
- בבית הספר כדורי הותאמו למנגינה מילות השיר "שיר פרידה למנזר"
- תרגום של עמוס רודנר
- "נשיר על רעות", שיר שחיבר אפי נצר לאותה מנגינה בביצוע ליאור ייני
- תרגום נוסף לעברית בשם "ערב על המזח", נמסר ע"י הזמרת שולמית לְבָנִי ז"ל לאורי יעקובוביץ'. לבני לא ידעה לציין מי המתרגם; ייתכן שהשיר תורגם באמצע שנות ה-60, ואין ידיעה ודאית שהיא שרה אותו אי-פעם.
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
קישורים ומשאבים (4)
על גילוי "ערב על הים", הנוסח הראשון (הימי) של "שלום עירי נוחמה", מספר אלי סט (הצילום בתחתית הכתבה):
ב-1944 תרגם אברהם שלונסקי עבור ההצגה "שי לחייל" של תיאטרון "המטאטא" ארבעה שירים: "שיר בני-חיל" נשכח מאז; לשיר "במחפורת" היה תרגום מתחרה שהצליח להתחבב יותר ושמו "תהבהב לה האש בכירה"; ואילו "תכול המטפחת" ו"שלום עירי נוחמה" הפכו לנכסי צאן ברזל בין "השירים הרוסיים" של הזמר הישראלי. שרנו אותם, אהבנו אותם, ומי שם לב לעובדה שסביב "שלום עירי נוחמה" יש משהו תמוה?
שיר המקור (הרוסי) נקרא "ערב במעגן" והוא מספר על מלחים המפליגים למלחמה. הנוסח העברי של שלונסקי עוסק בטנקיסטים. התכנים הימיים אולי לא התאימו להצגת "שי לחייל", אבל מאחר ובטקסט לא היה כל תוכן "ימי", מדוע הוא נקרא "ערב על הים"? (כפי שאפשר לראות בתוכנייה של "שי לחייל" לעיל).
במאי 2013 התחלנו בזֶמֶרֶשֶׁת לרכז חומרים על "שלום עירי נוחמה" לצורך עריכתו המחודשת באתר. בין השאר הגיע מכתבו של צבי (גרימי) גלעד מעין-גדי, מחוקרי השירים הרוסיים שבזמר הישראלי, ובדבריו השערה ששלונסקי תרגם תחילה את השיר בצורה נאמנה למקור, כלומר על ימאים, וקרא לו "ערב על הים". אולם מסיבה כלשהי החליט בעצמו או התבקש לשנות את תוכן השיר וכך עשה. גרימי לא הסתפק והציג את השערתו בצורה מפורטת:
- בבית הראשון (שורה רביעית), במקום "גם ראש הפלוגה יזמר", שיער גרימי שהנוסח המקורי היה "גם רב החובל יזמר";
- בפזמון (שורה שנייה), במקום "מחר נצא אי שמה", שיער גרימי שהנוסח המקורי היה "מחר נצא הימה";
- ובבית השני (שורה שלישית), במקום "על כת טנקאים", שיער גרימי שהנוסח המקורי היה "על כת ימאים".
העריכה החלה. ב-23.5.2013 כתב גרימי תזכורת על השערתו. וכך עניתי לו: "ההשערה שלך הדליקה אותי, וכבר פניתי לקבל אישור להכניסה". עוד באותו יום התקבל האישור. אל יֵקל הדבר בעיניכם: לא כל ארגון היה מאפשר לפרסם תחת שמו השערה מרחיקת לכת כזו ללא תשתית עובדתית משמעותית.
ואמנם פרסום ההשערה עורר הסתייגויות. התשובה העיקרית שענינו למתנגדים לפרסום הייתה: לא מתקבל על דעתנו ששלונסקי בדעה צלולה ירחיק מהשיר כל רמז לים ולימאים ועדיין ישאיר את שם השיר "ערב על הים". עמיתנו, חוקר הזמר הרוסי אורי יעקובוביץ', הפנה את השאלה לקובי לוריא. בתאריך 25.5.2013 ענה לו קובי במייל שבו הוא מספר שברשותו צילום של השיר (ר' להלן), מעזבונו של איש המטאטא יעקב טימן (המסמך המקורי נמצא כיום בארכיון התיאטרון). קובי סיפר שכבר לפני זמן שם לב שתחת הדף המודפס הוא מבחין בדף נוסף עם כתב יד (כלומר המסמך מורכב משתי שכבות), אבל לא בדק את זה מעולם. כשבאה בקשתו של אורי, בדק קובי לעומק והבחין ששם השיר בדף המודפס מופיע כשאחריו סימן שאלה ("ערב על הים?"), וכן שתחת הדף המודפס ניתן להבחין בשכבת כתב היד (קרוב לוודאי שזהו כתב-ידו של שלונסקי), ובה כתוב:
- "רב החובל" (שעודכן ל"ראש הפלוגה");
- "ימאים" (שעודכנו ל"טנקאים") [בדף המודפס הכתיב הוא "תנקאים"; כנראה כתיב רווח באותה תקופה]
שינויים אלו מסבירים את סימן השאלה שאחרי שם השיר בדף המודפס. סימן השאלה נכתב שם, כנראה, כדי להזכיר שצריך למצוא שם חדש (דבר שלא נעשה).
מעבר לפרטים הוצדקה השערתו של גרימי: לפני הנוסח המוכר של "שלום עירי נוחמה" (על טנקיסטים) כתב שלונסקי נוסח יותר קרוב למקור הרוסי (על ימאים) שנשא את השם "ערב על הים". נוסח מוקדם זה שונה לצורך התאמתו להצגה, אבל השם "ערב על הים" נשאר ואף הודפס בתוכנייה, כנראה בהיסח הדעת.
בדיעבד ברור שלגרימי לא היתה "הארה שמֵימית" מקרית, והשערתו התבססה על ניתוח מדוקדק של כל העובדות הרלוונטיות.
כמעט שבעים שנה לאחר כתיבת הגרסה הראשונה (הימית) של השיר היא עלתה מתהום הנשייה, והיא מקבלת פרסום ראשון בזֶמֶרֶשֶׁת.
לקריאה נוספת: מאמרו של קובי לוריא בעניין זה.
לחצו על הדף להגדלה (צבע הדף הוא תוצאה של עריכה גרפית שנועדה להבליט את כתב היד שבדף האחורי).
על מטפחות כחולות בשירים רוסיים / אלי ס"ט
"מטפחת כחולה" היא מוטיב חוזר בזמר הרוסי, שמבטא הבטחה להמתנה נאמנה בשעת פרידה. השיר העברי הבולט ביותר שבו מופיע מוטיב זה הוא תרגומו של שלונסקי "תכול המטפחת".
על פי "עונ"ש", הבלוג של פרופ' דוד אסף, שלונסקי עצמו חזר למוטיב המטפחת הכחולה גם בשיר אחר שלו שהושר באותה תוכנית, "שלום עירי נוחמה" [הכוונה לתוכנית "שי לחייל" (1944) של תיאטרון "המטאטא" שבה הושרו גם "תכול המטפחת" וגם "שלום עירי נוחמה" – א"ס].
ואמנם הפזמון של "שלום עירי נוחמה" בתרגומו של שלונסקי מסתיים במילים: "מטפחת כחולה מרחוק". שלונסקי נהג לדייק בתרגומו; האם במקרה זה הוא חרג ממנהגו? התשובה שלילית: המטפחת הכחולה מופיעה בסוף הפזמון של השיר הסובייטי Вечер на рейде ("ערב במעגן"), שירו של אלכסנדר צ'ורקין, שהוא המקור הרוסי של "שלום עירי נוחמה". למעשה, השורה המקורית "Знакомый платок голубой" היא בתרגום מילולי "המטפחת הכחולה המוכרת". ניתן לשער שכאשר צ'ורקין כתב מילים אלו ב-1941, הוא רמז ל- Синий платочек ("מטפחת כחולה"), שירו של קוּבָּה גָּלִיצְקִי והמקור של "תכול המטפחת", שחובר כשנה קודם לכן (1940) וכבר היה פופולארי. אבל גם שירו של גליצקי אינו "האב הקדמון" של שירים בהם פרידה קשורה למטפחת כחולה.
למיטב ידיעתנו האב הקדמון הוא השיר העממי הרוסי Ехали цыгане ("יצאו הצוענים") שידוע כי נכתב שנים קודם, אך לא ידוע בדיוק מתי. השיר המקורי מספר על פרידה טרגית שאין בצידה תקווה:
כשהצוענים יצאו מביתם אל השוק - Ехали цыгане, цыгане с ярмарки да домойהם עצרו תחת עץ תפוח גדול - И остановилися под яблонькой густойושם בחור צעיר - Парнишка молодой, молодойעם חולצה אדומה וכל כך יפה - В красной рубашоночке хорошенькой такойואיבד את הרחוב - Потерял он улицуאיבד את בית ילדותו - Потерял он дом свой роднойואיבד צעירה עם מטפחת כחולה - Потерял он девушку Платочек голубой
אגב, לפי לחנו של "יצאו הצוענים" כתב אריה אורי את שירו "הי עלמות", שלמילותיו אין קשר לטקסט של השיר המקורי.
ב-1970 כתבה המשוררת מַרְגָּרִיטָה אָגָשִׁינָה את שירה Подари мне платок ("תן לי מטפחת") שהולחן ע"י גריגורי פונומארנקו, וגם הוא מספר על מטפחת כחולה. צפו בביצועה של ליודמילה זיקינה.
[המאמר נכתב תחילה ב-7.11.2015, ונערך שוב באוקטובר 2017 וכן בספטמבר 2022]
תוכניית ההצגה "שי לחייל" (1944) של תיאטרון "המטאטא", שבה הופיע השיר לראשונה.
