חָמֵשׁ שָׁנִים עַל מִיכָאֵל עָבְרוּ בְּרִקּוּדִים. בָּטֵל יָשַׁב מֵעֲבוֹדָה חָפְשִׁי מִלִּמּוּדִים. שְׁלֹשָׁה הָיוּ לוֹ חֲבֵרִים: נַבְחָן שֶׁבַּמְּלוּנָה, חָתוּל שָׁחֹר – רַבִּי לָקִיק וּבַשּׁוֹבָךְ יוֹנָה. חָמֵשׁ שָׁנִים וּבַשִּׁשִּׁית אֶל חֲבֵרָיו קָרָא: "שָׁלוֹם נַבְחָן, שָׁלוֹם לָקִיק שָׁלוֹם יוֹנָה צְחוֹרָה." "אֶל בֵּית הַסֵּפֶר אֵלְכָה לִי אֶלְמַד יוֹם יוֹם עַכְשָׁו. חַכּוּ עַד כְּלוֹת הַלִּמּוּדִים שׁוּב נִשְׁתַּעְשַׁע יַחְדָּיו!"‏חמש שנים על מיכאל עברו בריקודים. בטל ישב מעבודה חפשי מלימודים. ‏ שלושה היו לו חברים: נבחן שבמלונה, חתול שחור – רבי לקיק ‏ ובשובך יונה. ‏חמש שנים - ובשישית אל חבריו קרא: ‏"שלום נבחן, שלום, לק‏יק‏! שלום יונה צחורה"! אל בית הספר אלכה לי, אלמד יום-יום עכשיו חכו עד כלות הלימודים, שוב נשתעשע יחדיו.