הפרידה ♫

צַו נִתַּן, אוֹתָהּ - מִזְרָחָה,
וְאוֹתוֹ - לַמַּעֲרָב,
אַנְשֵׁי הַחַיִל הָאָדֹם
נֶחֶלְצוּ לִשְׂדוֹת-הַקְּרָב.

יָצְאוּ לָהֶם, נִפְרָדוּ,
אַף עָזְבוּ נְוֵה-שָׁלוֹם:
"חֶמְדָּתִי, אֶת אִחוּלַיִךְ
מַה תַּגִּישִׁי לִי הֲלוֹם?"

סָחָה לוֹ הַנֶּאֱהֶבֶת:
"בִּרְכָּתִי מִקֶּרֶב לֵב -
אִם תָּמוּתָה - מוּתָה פֶּתַע,
תִּפָּצַע - פָּחוֹת כְּאֵב,

אַךְ מְאֹד מְאֹד אָוִיתִי,
חֲבֵרִי, רֵעִי-אָהוּב,
כִּי עַלִּיז עוֹד כִּמְנַצֵּחַ
בִּמְהֵרָה אֵלַי תָּשׁוּב."

אָז יִלְחַץ יָדָהּ בְּנֹעַם,
בְּפָנֶיהָ שָׂם עֵינָיו:
"רַק אַחַת עוֹד אֲבַקֵּשָׁה...
תִּכְתְּבִי נָא לִי מִכְתָּב."

"אֵיכָכָה אוּכַל לָדַעַת
מְקוֹמְךָ אֵי בָּעוֹלָם?"
"לֹא חָשׁוּב," - הֵשִׁיב לָהּ חֶרֶשׁ
"תִּכְתְּבִי נָא לִי אֵי-שָׁם"...

צַו נִתַּן, אוֹתָהּ - מִזְרָחָה,
וְאוֹתוֹ לַמַּעֲרָב.
אַנְשֵׁי הַחַיִל הָאָדֹם
נֶחֶלְצוּ לִשְׂדוֹת הַקְּרָב.