הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת קְרִירָה, נוֹסִיפָה קֵיסָם לַמְּדוּרָה, וְכָךְ בִּזְרוֹעוֹת אַרְגָּמָן בָּאֵשׁ יַעֲלֶה כְּקָרְבָּן; הָאֵשׁ מְהַבְהֶבֶת, שִׁירָה מְלַבְלֶבֶת, סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן... הָאֵשׁ לַקֵּיסָם תְּלַחֵשׁ: אָדְמוּ כֹּה פָּנֵּינוּ בָּאֵשׁ, אִם לָנוּ תִּגְבֹּרֶת תֻּתַּן מִכָּל בְּדַל עָנָף שֶׁבַּגַּן – כָּל עֵץ וְכָל קֶרֶשׁ יָשִׁיר אֲזַי חֶרֶשׁ: סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן... וְזאֹת, בְּלֹא תּוֹסֶפֶת שְׁבָחִים. מְלֶאכֶת מַשְׂקֵה הַמְּלָכִים: קָפֶה וְסֻכָּר בּוֹ יֻתַּן וּמַיִם – מַחֲצִית הַקַּנְקָן; יִרְתַּח פַּעֲמַיִם – הוֹסִיפוּ קְצָת מַיִם, סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן... וְאִם בַּשְּׁלִישִׁית חִישׁ יִרְתַּח – הַלֵּב יֶחֱרַד וְיִשְׂמַח, יַחֲזֹר הַפָּסוּק הַנּוֹשָׁן: הִנֵּה הַקָּפֶה כְּבָר מוּכָן. נִשְׁתֶּה וּנְשַׁבֵּחַ: יֵשׁ טַעַם, יֵשׁ רֵיחַ, סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן... נִגְמַע מִן הַסֵּפֶל לְאַט, הִנֵּה מְסַפְּרִים כְּבָר צִ'יזְבָּט... סִפּוּר שֶׁעָבַר עָלָיו זְמַן, בְּשֶׁקֶט מַצְמִיחַ זָקָן... הַבְּלוֹף מִתְפַּתֵּחַ – קַנְקָן שׁוּב רוֹתֵחַ, סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן... נִזְכָּר הַפִינְגָ'אן אֵיךְ אֵלָיו הַחֶבְרֶ'ה הִגִּיעוּ מִקְּרָב, אֵיךְ מוֹטְקֶה הַגִּ'ינְגִ'י רָטַן: אֶחָד לֹא יַחְזֹר כְּבָר לְכָאן... בְּדֶמַע אֵין קֵצֶה סוֹבֵב הוּא בְּעֶצֶב, סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן... שָׁנִים יַעַבְרוּ וְדוֹרוֹת, גְּבוּלוֹת וּגְשָׁרִים וּמְדוּרוֹת, לַזָּר לְעוֹלָם לֹא יוּבַן מַה טַּעַם הַזֶּמֶר נֻגַּן, – צַנְחָן וְרֵזֶרְבָה תָּמִיד יִזָּכֵר בָּהּ – בְּ"נַגְלָה" נִצְחִית שֶׁל פִינְגָ'אן...הרוח נושבת קרירה, נוסיפה קיסם למדורה, וכך בזרועות ארגמן באש יעלה כקורבן, האש מהבהבת, שירה מלבלבת, סובב לו, סובב הפינג'אן... האש לקיסם תלחש: אדמו כה פנינו באש אם לנו תגבורת תותן מכל בדל ענף שבגן, כל עץ וכל קרש ישיר אזי חרש, סובב לו, סובב הפינג'אן... וזאת, בלא תוספת שבחים. מלאכת משקה המלכים: קפה וסוכר בו יותן ומים - מחצית הקנקן ירתח פעמיים - הוסיפו קצת מים, סובב לו, סובב הפינג'אן... ואם בשלישית חיש ירתח - הלב יחרד וישמח, יחזור הפסוק הנושן: הנה הקפה כבר מוכן. נשתה ונשבח: יש טעם, יש ריח, סובב לו, סובב הפינג'אן... נגמע מן הספל לאט, הנה מספרים כבר צ'יזבט... סיפור שעבר עליו זמן, בשקט מצמיח זקן... הבלוף מתפתח - קנקן שוב רותח, סובב לו, סובב הפינג'אן... נזכר הפינג'אן איך אליו, החבר'ה הגיעו מקרב, איך מוטקה הג'ינג'י רטן: אחד לא יחזור כבר לכאן... בדמע אין קצה סובב הוא בעצב, סובב לו, סובב הפינג'אן... שנים יעברו ודורות, גבולות וגשרים ומדורות, לזר לעולם לא יובן מה טעם הזמר נוגן - צנחן ורזרבה תמיד יזכר בה - ב"נגלה" נצחית של פינג'אן...