אוֹי כִּי עוֹטְיָה אָנִי! אֲנִי אַךְ נֹדֶדֶת, מִמְּעוֹן חַגְוֵי סַלְעִי הוֹי אֲנִי יוֹרֶדֶת; סְבִיבִי יָחוּל סַעַר בָּדָד אֶדּוֹד כָּנָף וּבֵין סִבְכֵי יַעַר עֲרִירִי אֶבְחַר עָנָף. מִיּוֹם חָלַף דּוֹדִי עֵינִי מָלְאָה מָיִם בִּלְעָדֶיךָ, הוֹדִי! לָמָּה זֶה לִי חַיִּים? טוֹב לִי שְׁכוֹן צַלְמָוֶת מִנְּדוֹד בְּרַחֲבֵי חָלֶד לִקְשֵׁה יוֹם הַמָּוֶת לַצָּרָה אָח יִוָּלֶד! שָׁם צִפֳּרִים שְׁנָיִם פֶּה עַל פֶּה יִשָּׁקוּ וּמִן חֵן שְׂפָתָיִם צוּף עֵדֶן יִינָקוּ שַׁאֲנָן מָצְאוּ בָיִת נִשְׁקַף בֵּין עֳפָאִים סָבִיב שְׁתִלֵי זָיִת סָבִיב פְּאֵר דּוּדָאִים.אוי כי עוטיה אני! אני אך נודדת, ממעון חגווי סלעי הוי אני יורדת; סביבי יחול סער בדד אדוד כנף ובין סבכי יער ערירי אבחר ענף. מיום חלף דודי עיני מלאה מים בלעדיך, הודי! למה זה לי חיים? טוב לי שכון צלמוות מנדוד ברחבי חלד לקשה יום המוות לצרה אח ייוולד! שם ציפורים שניים פה על פה יישקו ומן חן שפתיים צוף עדן יינקו שאנן מצאו בית נשקף בין עופאים סביב שתילי זית סביב פאר דודאים.