אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל; לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים. לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים. נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן, פִּתַּח הַסְּמָדַר. עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.אל גינת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל, לראות הפרחה הגפן, הנצו הרימונים. לכה דודי, נצא השדה, נלינה בכפרים, נשכימה לכרמים – נראה אם פרחה הגפן, פיתח הסמדר. עורי צפון ובואי תימן, הפיחי גני, יזלו בשמיו, יבוא דודי אל גנו ויאכל פרי מגדיו.

מקור: "ספר המועדים, כרך ה: ימי מועד וזיכרון - ראש חודש, חנוכה, חמישה עשר בשבט", אגודת עונג שבת (אוהל שם) בתל אביב ע"י דביר, תשי"ז 1957

עיבוד מאת: יחזקאל בראון

הזכויות על ההוצאה שמורות לאברהם עומר.

מקור: "חמישים הורות, ניגונים ושירי עם לשתי חליליות", רנן, 1954, עמוד 20