מעוז צור
העתקת מילות השיר

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָהמעוז צור ישועתי לך נאה לשבח תיכון בית תפילתי ושם תודה נזבח לעת תכין מטבח מצר המנבח אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח רעות שבעה נפשי ביגון כוחי כלה חיי מררו בקושי בשעבוד מלכות עגלה ובידו הגדולה הוציא את הסגולה חיל פרעה וכל זרעו ירדו כאבן במצולה דביר קדשו הביאני וגם שם לא שקטתי ובא נוגש והגלני כי זרים עבדתי ויין רעל מסכתי כמעט שעברתי קץ בבל זרובבל לקץ שבעים נושעתי כרות קומת ברוש ביקש אגגי בן המדתא ונהייתה לו לפח ולמוקש וגאוותו נשבתה ראש ימיני נישאת ואויב שמו מחית רוב בניו וקנייניו על העץ תלית יוונים נקבצו עליי אזי בימי חשמנים ופרצו חומות מגדליי וטמאו כל השמנים ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים חשוף זרוע קדשך וקרב קץ הישועה נקום נקמת עבדיך מאומה הרשעה כי ארכה השעה ואין קץ לימי הרעה דחה אדמון בצל צלמון הקם לנו רועים שבעה
מילים: מרדכי (לחנים נוספים לטקסט זה)
לחן: עממי גרמני

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי
לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי
וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ
מִצָּר הַמְנַבֵּחַ
אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר
חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ

רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי
בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה
חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי
בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה
הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה
חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ
יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי
וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי
כִּי זָרִים עָבַדְתִּי
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי
כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי
קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל
לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ
אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא
וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ
וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ
וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו
עַל הָעֵץ תָּלִיתָ

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי
אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי
וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים
נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה
קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ
וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ
מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה
כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה
וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן
הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה
מעוז צור ישועתי
לך נאה לשבח
תיכון בית תפילתי
ושם תודה נזבח
לעת תכין מטבח
מצר המנבח
אז אגמור בשיר מזמור
חנוכת המזבח

רעות שבעה נפשי
ביגון כוחי כלה
חיי מררו בקושי
בשעבוד מלכות עגלה
ובידו הגדולה
הוציא את הסגולה
חיל פרעה וכל זרעו
ירדו כאבן במצולה

דביר קדשו הביאני
וגם שם לא שקטתי
ובא נוגש והגלני
כי זרים עבדתי
ויין רעל מסכתי
כמעט שעברתי
קץ בבל זרובבל
לקץ שבעים נושעתי

כרות קומת ברוש ביקש
אגגי בן המדתא
ונהייתה לו לפח ולמוקש
וגאוותו נשבתה
ראש ימיני נישאת
ואויב שמו מחית
רוב בניו וקנייניו
על העץ תלית

יוונים נקבצו עליי
אזי בימי חשמנים
ופרצו חומות מגדליי
וטמאו כל השמנים
ומנותר קנקנים
נעשה נס לשושנים
בני בינה ימי שמונה
קבעו שיר ורננים

חשוף זרוע קדשך
וקרב קץ הישועה
נקום נקמת עבדיך
מאומה הרשעה
כי ארכה השעה
ואין קץ לימי הרעה
דחה אדמון בצל צלמון
הקם לנו רועים שבעה




 פרטים נוספים

ביצוע:

 

מקהלת בית הכנסת המרכזי בחיפה 

על השיר

ביצועים נוספים:

לחן נוסף: ראו מעוז צור (לחן שתיעד מרצ'לו)

לחן נוסף לבית השני: רעות שבעי נפשי

על הפיוט

הפיוט מיוחס לאדם בשם מרדכי, שהנציח את שמו כאקרוסטיכון בשיר. מספר חוקר הזמר, נחומי הר-ציון:

ישנן שתי השערות לגבי זהותו של מרדכי: ההשערה המקובלת יותר אומרת כי מדובר במרדכי בן הילל הכהן מנירנברג, נולד ב-1190, והיה אחד מ-740 יהודים הרוגי-עירו (פרעות נירנברג), כמניין "נקמת דם עבדיך" (740 בגימטרייה), כפי שמופיע בבית האחרון בפיוט. בן-הילל חיבר חידוש הלכות "ספר מרדכי" ופיוטים וקינות על רדיפות היהודים (תקופת מסע הצלב השלישי, 1187 עד 1190), ובדר"כ חתם שמו באופן דומה לצורה שמופיעה ב"מעוז צור".

ההשערה השנייה אומרת כי מדובר במרדכי בר יצחק, מחבר הפיוט "שולחן השבת מה יפית".

מידע נוסף על הפיוט ניתן לקרוא באתר "הזמנה לפיוט". ראו גם כתבה מאת יום טוב לוינסקי בעיתון "במחנה", 15.12.1976, מודבקת בכרטסת מאיר נוי, עמ' 998 במקבץ הסרוק.

על המנגינה

על-פי ד"ר ליאו לוי, "לגלגולו של ניגון 'מעוז צור'", מתוך "ספר המועדים" בעריכת יום-טוב לוינסקי, כרך ה', עמ' 185-182 (עמ' תווים י"א): באמצעות היהודים נדד הלחן לאיטליה ונכנס גם לכנסייה הקתולית. המקור הגרמני של הלחן מזוהה בשלושה קטעים נפרדים:

  • התחלת הלחן לפי לחן עממי גרמני מהמאה החמש-עשרה: Nun weiss ich eins was mich erfreit das flumelein auf preyter heyde [קטע זה הותאם להמנון הלותרני Nun freut euch lieben Christen gmein מאת מרטין לותר עצמו בנירנברג בשנת 1523. זמרשת]
  • ההמשך לפי כורל ממגנצא המתוארך לשנת 1567: Rorate coeli rorate coeli
  • הסיום לפי קטע משיר עַם מהמאה השש-עשרה: Mut du dich, vertrau ich nicht, si narret dichm, si narret dich.

אף יהויכין סטוצ'בסקי זיהה את מקור הלחן במאמר פולמוסי בו קרא לעבור לשיר את "מעוז צור" בלחן מרצ'לו. לפי סטוצ'בסקי:

הבקיאים במוסיקה יודעים זה זמן רב כי הנעימה המקובלת עכשיו, שנפוצה קודם במערב אירופה והתפשטה מעבר לה וגם הגיעה לארצנו, מורכבת משלושה שירים גרמניים שונים: שני שירי כנסייה גרמניים מן המאה ה-16: כוראל של לותר ("היו ברוכים, קהל נוצרים") ושיר קנטורלי Seid gegrusst, ihr Christgemeinde מהעיר מגנצא [בתרגום גם כן "היו ברוכים קהל נוצרים" - לא ברור אם מדובר בשיר אחר עם אותן מלים או שחל שיבוש במאמר של סטוצ'בסקי - זמרשת], וחלק של "שיר פוחזים" (Schelmenlied) מ-1549, שהוא חלק הסיום מנעימת "מעוז צור" ומילותיו הגרמניות הן: Ich weiss mir ein Magdelein schon und fein ("אני מכיר נערונת יפה ונחמדה"). כדאי לציין, כי באופרה "דון קרלוס" של ורדי יש קטע בו שר הגיבור הראשי את תחילת התווים מהכורל של לותר - או של "מעוז צור"! זהו איפוא פרצופו של שיר חנוכה הלאומי שלנו. (דברים יסודיים אלה פורסמו כבר במספר מקומות, אך העם וחוגי המוסיקאים לא נתעוררו להסיק את המסקנה הראויה).
הערה (זמרשת):
הקטע מ"דון קרלוס" אכן רק מתחיל דומה לנעימת "מעוז צור" - באריה של דון קרלוס מהמערכה הראשונה "Io la vidi e il suo sorriso".

[המאמר התפרסם תחילה ב"דבר" ב-27.11.1942 (ראו כאן), שופץ ב"גננו", 1957 בערך ונדפס מחדש באוסף מאמרי סטוצ'בסקי "במעגלי המוסיקה היהודית", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 91-88.]

בעתון "דבר" התפרסמו גם כתבות של יום-טוב לוינסקי על מגמת הטקסט נגד פרידריך ברברוסה (16.12.1949), ועל "מעוז צור ישועתי" בפי העם (8.12.1950).

חנוך אבנארי, מתוך "נעימת 'מעוז צור', חידושים בתולדותיה" (תצליל, חוברת 7, תשכ"ז), 128-125:

אידלסון מצא כורל לותרני עם דמיון לפסוק הראשון בלחן "מעוז צור", ואולם... התגליות החדשות בחקר נעימת "מעוז צור" ... מוכיחות בבירור: תולדות הנעימה הידועה קודמות לשנת 1474; שורשיהן בשכבה עממית עמוקה של בוהמיה; וזהות המוטיבים המלודיים משתרעת על ארבעה מפסוקי הנעימה (ולא על אחד, כמו בהשוואה עם הכוראל הלותרני)...

מנגינה קרובה למנגינת "מעוז צור" מופיעה בלא פחות משלושה קנציונאלים. כתבי היד האלה נחתמו בין השנים 1474 ו-1505, היינו לפני קומו של לותר. בוהמיה עצמה היא מקום כתיבתו של קנציונאל פראגוש הנודע; שני הנותרים נמצאו בערי שלזיה, נוימרקט וצביקאו...

בהקשר להתפתחות הנעימה המקובלת נודע עניין מיוחד לגרסה אחת שנרשמה בפראג, בכתב-יד חתום בשנת 1820 או 1826. כתב יד זה היה נכס משפחתי של הרופא סלומון ליבן...

עלינו להתריע על החבלה שחיבלו בנעימה המסורתית דווקא בארצנו. הכוונה לחזרה על החלק השני של הבית (מ"אז אגמור" עד הסוף). נראה שמנהג פסול זה הונהג על-ידי מורה לזמרה בבית-הספר שרצה "לשפר" את המסורת המקורית ברוח המאה הקודמת. חזרה זו מתנגדת לצורה הפיוטית והמוזיקלית כאחד. היא מבטלת את האי-סימטריות המקורית ומעוררת שעמום. אין לה סימוכין בשום מסורת אמתית. ראוי להקפיד על יופיה העתיק של המנגינה המקורית.

לורד ביירון כתב לווריאנט של הלחן את השיר "On Jordan's Banks"', השיר הראשון בחלק השני של "מנגינות עבריות" (ראו תווים בהמשך).


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
לחנים נוספים באתר

מילים ותווים  

מתוך עלון א' משנת תשי"א של שירי מקהלה בהוצאת בית הספר תיכון חדש.

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 14 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 3




מילים ותווים  

מקור: "Blau-Weiss Liederbuch", Judischer Verlag, Berlin, 1918, עמוד 13-14






תווים + אקורדים  



תווים  

מקור: "ספר המועדים, כרך ה: ימי מועד וזיכרון - ראש חודש, חנוכה, חמישה עשר בשבט", אגודת עונג שבת (אוהל שם) בתל אביב ע"י דביר, תשי"ז 1957, עמוד 518




תווים  

מקור: "ספר המועדים, כרך ה: ימי מועד וזיכרון - ראש חודש, חנוכה, חמישה עשר בשבט", אגודת עונג שבת (אוהל שם) בתל אביב ע"י דביר, תשי"ז 1957, עמוד 518-519




תווים  

שירו של לורד ביירון Oh Jordan Banks מתוך "מנגינות עבריות" מותאם לווריאנט של לחן "מעוז צור".


תווים: עיבוד לפסנתר  

עיבוד מאת: שמעון בן-עמי




סיפור שיר  

סיפור הקשר של הרב לאו לשיר "מעוז צור"

הרב לאו הגיע לארץ בהיותו כבן שמונה בסוף מלחמת העולם השנייה בשנת 1945. כל הסיפורים והשירים היו חדשים לו אבל היתה מנגינה אחת שנשמעה לו מוכרת והוא נזכר כיצד שמע אותה קודם.

שנה לפני כן בסוף שנת 1944 הוא היה במחנה בוכנוואלד. חודש דצמבר היה מאוד מאוד קר ולאנשים במחנות לא היו בגדים חמים ומחסה מפני הקור, והמזון, כידוע, היה מאוד דל.

באחד הימים חילקו להם קוביות קטנות של מרגרינה. בסוף נותרה שארית והחייל הגרמני שחילק להם את המרגרינה זרק את השארית כך שהיא התנפצה לפירורים קטנטנים שהתפזרו על השלג. האנשים שהיו שם החלו להתכופף ולאסוף את הפירורים מן הכפור.

בין האנשים שהיו שם היה יהודי מבוגר מאוד ושקט שתמיד קיבל את המצב ברוח טובה ולא דרש מאומה. באותו יום גם הוא התכופף לאסוף פירורי מרגרינה וכשסיים לאסוף היה לו מאוד קשה לקום עקב חולשתו. אנשים נתנו לו יד כדי שיקום ואז הוא קרא: יהודים, היום חנוכה!

הוא תלש מן הפיג'מה שלו כפתורים והדביק עליהם את פירורי המרגרינה. לאחר מכן פרם חוטים משרוולי הפיז''מה וגלגל אותם לתוך המרגרינה כדי שיקבלו צורה של פתילים.

האנשים התבוננו סביבם וראו שבמרחק מה מהם יש עששית דולקת. אחד האנשים לקח חתיכת נייר שקרע משק מלט שהיה שם ובעזרת הנייר העביר אש מן העששית.

היהודי הדליק את הפתילים ובירך את הברכות ופתח בשיר "מעוז צור" וכל האנשים הצטרפו אליו. החיילים הגרמנים באו והצליפו בהם אך האנשים המשיכו לשיר.

למחרת בבוקר לא קם אותו יהודי. מנגינת השיר היא אותה מנגינה שזיהה הרב לאו בהיותו ילד עולה חדש בכתה גימ"ל.

תגיות




עדכון אחרון: 01.12.2024 18:16:00


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: