פסנתר: מאיר רוזנשטיין
עריכה דיגיטלית מתוך התקליטור יוסף מנור שפינדל - למה עזבתיני
זוהי ההקלטה הראשונה של השיר.

מתוך אוסף הקלטות קול ישראל בארכיון הצליל בספריה הלאומית

המחנות האמורים הם כנראה מחנות פליטים/עקורים, שהקימו בעלות-הברית עבור יהודים בעיקר בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה, ושאותם ניהל בפרט הג'וינט, בייחוד בין השנים 1945-1949.

מנצח: מרטין ברקוביץ (Martin Berkowitz)

ניצוח: חנן וינטרניץ

פסנתר: משה לוסטיג

מתוך אוסף הקלטות קול ישראל בארכיון הצליל בספריה הלאומית (בתקליטון בו קרוי השיר "על שפת ים כנרת"). הפסנתרן כאן הוא קרוב לוודאי גם המעבד.

ניצוח: מרק לברי 

הקליט: יעקב מזור

ביצועים נוספים:

• מאיר פינקלשטיין ובניו (Meir Finkelstein and His Sons)
• מקהלה לא מזוהה (עברית-אנגלית)
• מרטין לורנס
• אריק איינשטיין
• יהורם גאון
• עפרה חזה
• דודו זכאי
• פראן אבני
• רונית אופיר (השיר הראשון)
• קובי אוז (סרטון)
• טובה בן צבי
• ורדה זמיר
• נתן דטנר (סרטון, מתוך "מאה שירים ראשונים", תזמון 18:30)
• שלומית אהרון (סרטון מתוך פסטיבל עין גב 1993)
• ברוך בן יהודה, עמנואל יפה וחנה גרשוני קונצרטינות (סרטון)
• חמישה אלתורים על השיר מאת קראל שלמון (ולא שישה ככתוב) בסגנון וינאי, הונגרי, איטלקי, צרפתי וגרמני (מתוך "שלושה בסירה אחת")
• הברנשים של פיאמנטה - ביצוע כלי בסגנון ג'אז

מילות השיר נדפסו לראשונה בדו-שבועון "שיבולים", מוסקבה, תרפ"ב, גליון 2. המידע לפי: אוריאל אופק, "ספרות הילדים העברית 1948-1900" (דביר, תשמ"ח), כרך ב', עמ' 398. [שם נכתב בטעות תרע"ז במקום תרפ"ב - זֶמֶרֶשֶׁת]

לפי אליהו הכהן, פיכמן כתב את השיר לבקשתה של חסיה פיינסוד סוקניק. פיכמן התארח בביתו של אלעזר ליפא סוקניק, שהיה לימים חוקר המגילות הגנוזות. אשתו של אלעזר, חסיה, הייתה גננת במקצועה, ונחשבה לאחת הגננות העבריות הראשונות בארץ. היא ביקשה מפיכמן שיכתוב שיר ילדים, והשיר נכתב בעקבות הבקשה. לאחר שנים ספורות הלחין אותו חנינא קרצ'בסקי. בספרו "צלילי חנינא" מופיעים התווים של השיר כפי שעיבד אותו לשני קולות. 

יש לציין כי בספר זיכרונותיה של חסיה סוקניק "פרקי גן: זכרונות ומעש" אין לשיר זכר.

לצד זה קיימת גרסה עממית (סיפור ללא אחיזה במציאות לפי שעה), ועל פיה השיר נכתב על בית טריידל, אשר נבנה בסמוך למושבה כינרת, אך מחוץ לחומת המושבה. בניית הבית הושלמה ב-1912. הבית נבדל משאר הבתים באזור בגודלו ובצורת הבנייה הגרמנית בה נבנה. הוא אף שימש כמלון בו התארחו הברון רוטשילד, יוסף קלאוזנר, ארתור רופין, ואחרים. מוטקה שלף מספר בהרחבה את הגרסה העממית לכתיבת השיר:

בחברת פיק"א עבד בתחילת העשור השני של המאה ועשרים מודד שעבר בכל רחבי הארץ ומדד חלקות אדמה שניקנו מהתורכים כדי להכשיר שטחים לבנייה חדשה. שמו של המודד היה יוסף טריידל.

למוסדות המיישבים לא היה אז (כמעט כמו היום) כסף בקופה כדי לשלם לו. דווקא אדמה פנויה הייתה, ונתנו לו חלקת אדמה סמוך למושבה כנרת, מחוץ לחומה שהקיפה את המושבה. על חלקה זו הקימה משפחתו של יוסף טריידל את ביתה.

לימים עלה לארץ המשורר יעקב פיכמן, ובמסגרת סיורו באזור ראה את ביתה של משפחת טריידל. יעקב פיכמן דימה את הבית לארמון, ובדמיונו השווה את המראה למעמד הר סיני. בשירו המיוחד בבית האחרון הוא אפילו מתאר תמונה שכאילו נלקחה ממדרש שמות רבה: "כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה ציפור לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה..." - העולם שותק ומחריש. שימו לב בשיר: הס, גל לא קולח, כל עוף הפורח עומד ושומע – תורת אל בולע.

הבית הזה היה אחד המבנים היותר מודרניים בארץ בתקופה זו; היו שם אפילו מים זורמים בברזים, ואת האנשים החשובים העדיפו לא לשכן בטבריה, והביאו אותם לבית הזה, וכיוון שאפשר היה להתקלח שם, רבים באו רק להתקלח. היה זה אפילו המקום היחיד באזור שניתן היה לשמוע בו גרמופון.

עפרה טריידל, בת המשפחה, גרה כל הזמן באותו ארמון רב תפארת (נכון ל-2004), והיא סיפרה שגם הברון רוטשילד התארח בארמון רב התפארת. כשנפוצו שמועות עקשניות שהברון חולה מאוד, איכרי כינרת התכנסו בבית וכל אחד מהם נידב שנה אחת משנות חייו לטובת הברון, העיקר שימשיך לחיות. ואכן – הברון חי עד שנת 1934. השיר הוא לא סתם "על שפת ים כינרת" – אלא הוא גם "אגדה".

השערה נוספת לכתיבת השיר מביאה שולה לויטל מקיבוץ מעוז חיים:

הסיפור "חמדת-ימים" (שנכתב בימי הביניים) מתאר את "גדיאל הנער" שקורותיו נפוצו בין צפת לטבריה. אבישג איילי מקיבוץ עין-הנצי"ב בוטחת בפיכמן, שהכיר מסורת זו ולהערכתה זה מקור ההשראה לשירו "אגדה". היא סבורה ששירו של פיכמן בא לתאר את בן דמותו של גדיאל הלומד תורה מפי אליהו (גדיאל שבסיפור המקורי, הוא נער, שהרומאים הרגו בגליל, משום שלמד תורה למרות האיסור).

לשיר לחן נוסף מאת הרברט פרום (נדפס בניו יורק בשנת 1939).