אֵשׁ עוֹלָה וּמְהַבְהֶבֶת, רַעַשׁ, הֵד נִלְחָם בְּהֵד, אִישׁ נִצָּב מוּל הַשַּׁלְהֶבֶת וּמֵנִיף פַּטִּישׁ כָּבֵד אַךְ, הַנֶּפֶשׁ, מַה נּוּגָה אַתְּ, מֶה עָיַפְתָּ רֹאשׁ שֵׂיבָה, לִמְנוּחָה מִתְגַּעְגַּעַת גַּם הַיָּד הָעֲיֵפָה. אַךְ גִּצִּים עָפִים בָּרוּחַ וְאִתָּם – שִׁיר הַנַּפָּח: כָּל עוֹד כּוֹחַ, לֹא נָנוּחַ וְהַלַּהַב לֹא יִדְעַךְ. אִם אֶפֹּל – אֲנִי אֶפֹּלָה וּמְלַאכְתִּי לֹא תַּחֲרִישׁ, בֵּן יָבוֹא, יִתֵּן יָדוֹ לָהּ וְיָנִיף אֶת הַפַּטִּישׁ. הוּא יִהְיֶה לִי הַמְּנַצֵּחַ הוּא יִקְרָא אֵלַי: "אָבִי!" אוֹר גָּדוֹל וָטוֹב זוֹרֵחַ בָּעוֹלָם וּבִלְבָבִי.אש עולה ומהבהבת רעש הד נלחם בהד איש ניצב מול השלהבת ומניף פטיש כבד אך הנפש מה נוגה את מה עייפת ראש שיבה למנוחה מתגעגעת גם היד העיפה אך גיצים עפים ברוח ואתם שיר הנפח כל עוד כוח לוא ננוח והלהב לא ידעך. אם אפול אני אפולה ומלאכתי לא תחריש בן יבוא ייתן ידו לה ויניף את הפטיש. הוא יהיה לי המנצח הוא יקרא אלי אבי אור גדול וטוב זורח בעולם ובלבבי.