משמר הירדן (לחן גרמני או מאת אליהו זאלודקובסקי)

כִּשְׁאוֹן רַעַם בַּשָּׁמַיִם קוֹל אֵל חוֹצֵב לֶהָבוֹת קוֹל קוֹרֵא מִירוּשָׁלַיִם: שׁוּבוּ לְאֶרֶץ אָבוֹת! לַיַּרְדֵּן לַיַּרְדֵּן אֵתָיוּ גַּם שִׂימוּ עָלָיו מַעְבָּרוֹת מָקוֹם פְּלָגָיו יֶהֱמָיוּ הַעֲמִידוּ שָׁם מִשְׁמָרוֹת. כָּבוֹד לַאדֹנָי וּלְאַרְצֵנוּ, עַל הַיַּרְדֵּן נָכִין מוֹשָׁבֵנוּ! אֱמוּן עוֹלָם נִשָּׁבֵעַ לָךְ אֲדָמָה אֲהוּבָה, לִרְגָבַיִךְ נֵרָצֵעַ, בַּל תְּהִי עוֹד עֲזוּבָה. מִצָּפוֹן, מִצָּפוֹן נָעוּפָה, מִבֵּית עֲבָדִים וּפְרָאִים, וּבְמֵי הַיַּרְדֵּן נִשְׁטֹפָה, חֶרְפַּת נוֹדֵנוּ בַּגּוֹיִים. כָּבוֹד לַאדֹנָי... כָּל עוֹד בִּפְנִינֵי גַלֶּיהָ יִפְרֹשׂ דָּג סְנַפִּירוֹ, וּמֵעֵץ עַל גְּדוֹתֵיהוּ יַשְׁמִיעַ עוֹף אֶת זְמִירוֹ, לַיַּרְדֵּן לַיַּרְדֵּן נָחִישָׁה אַף נִתְקַע לָנוּ שָׁם יָתֵד, אֶת חַיֵּינוּ בְּגִיל נַקְדִּישָׁה לַחֲרֹשׁ נִיר וְלִשְׂדֹּד. כָּבוֹד לַאדֹנָי... וְאִם לְפוֹרְצֵי פָרֶץ יַחַשְׁבוּנוּ רוֹזְנִים נַעֲנֵם: שׁוֹפְטֵי אָרֶץ, הַלְאֵם לֹא יִפְנוּ בָנִים? אַדְמַת הַיַּרְדֵּן הִיא אִמֵּנוּ לָנוּ עֵינֶיהָ נְשׂוּאוֹת, בְּאַהֲבָה הִיא תִּקְרָאֵנוּ, וַעֲלֵי לֶחְיָהּ דְּמָעוֹת. כָּבוֹד לַאדֹנָי...כשאון רעם בשמים קול אל חוצב להבות קול קורא מירושלים שובו לארץ אבות לירדן לירדן אתיו גם שימו עליו מעברות מקום פלגיו יהמיו העמידו שם משמרות כבוד לאדני ולארצנו על הירדן נכין מושבנו אמון עולם נשבע לך אדמה אהובה לרגביך נרצע בל תהי עוד עזובה מצפון מצפון נעופה מבית עבדים ופראים, ובמי הירדן נשטופה חרפת נודנו בגויים. כבוד לאדוניי כל עוד בפניני גליה יפרוש דג סנפירו ומעץ על גדותיהו ישמיע עוף את זמירו לירדן לירדן נחישה אף נתקע לנו שם יתד את חיינו בגיל נקדישה לחרוש ניר ולשדוד כבוד לאדוניי ואם לפורצי פרץ יחשבונו רוזנים נענם שופטי ארץ הלאם לא יפנו בנים אדמת הירדן היא אמנו לנו עיניה נשואות באהבה היא תקראנו ועלי לחיה דמעות כבוד לאדוניי

שני הביצועים מפי שאול זאלוד הוקלטו בידי אליהו הכהן באמצע שנות השבעים לקראת התכנית "שרתי לך ארצי" (השיר לא נכלל בתוכנית). בהקלטה בספרייה הלאומית מציגה בתו של המבצע בשנת 1999 את ההקלטה משנות השבעים בפני יעקב מזור. לדבריה בהקלטה המלחין הוא אליהו זאלודקובסקי, אחיו של המבצע, שחיבר את הלחן ב-1913-1912, אך לפי האמור להלן הייחוס הזה שגוי.

---

על פי מחקרו של אליהו הכהן, השיר "משמר הירדן" הושר במאה ה-19 בשני נוסחים ובשלושה לחנים. במאה העשרים חוברו לשיר שתי מנגינות נוספות, כך שבסך הכול השיר זומר בחמישה לחנים לפחות. להלן פרטי המילים והלחנים, בעיקר לפי מחקרו של אליהו הכהן. ראו בהרחבה במאמרו "הלאה ירדן: שירי משמר הירדן של נ"ה אימבר (א)" בבלוג של דוד אסף "עונג שבת", 8.11.2019.

המילים:

• הנוסח המקורי שחיבר נפתלי הרץ אימבר, שפתח במילים "כקול רעם בשמים".
• הנוסח שעיצב המשורר יוסף הלוי תחת השם "הירדן", שפתח במילים "כשאון רעם בשמים", והיו בו הבדלים נוספים לעומת הנוסח המקורי של אימבר.

הלחנים:

• לחן ראשון לשיר, חיבר בראשון לציון ליאון איגלי, אך הוא לא שרד, לא בתווים ולא בעל פה. [תיעוד על כך שהשיר זומר בלחן איגלי קיים ב"ספר תולדות ההגנה", כרך א', עמ' 126].
• לפי עדות איטה ילין (בתו של יחיאל מיכל פינס) המצוטטת במאמרו של אליהו הכהן הנזכר לעיל בספרה "לצאצאיי" כרך ב' (תש"א 1941), עמ' 39, אימבר עצמו "קרא בפטוס ובניגון את שירו 'משמר הירדן' על פי ניגון השיר הגרמני Di Wacht am Rhein ("משמר הריין" שמילותיו היו השראה לשירו של אימבר). אליהו הכהן זיהה את הלחן הגרמני כלחן הנוכחי - 
• אליהו הכהן טוען במאמר כי הלחן הגרמני היה הלחן הנפוץ לשיר עד ימי העלייה השלישית, וכתב ליוסי גולדנברג בהתכתבות פרטית ב2015 כי בידיו הקלטות של לחן זה בפי גרטלה הורביץ, שמואל בן זאב, מאירה בלקינד, שאול זאלוד ואחרים. מכל אלה בידינו הקלטת שאול זאלוד בלבד, אך בתו נועה סבו טענה ב1999 בהקלטה בפני יעקב מזור כי את הלחן הלחין אליהו זלודקובסקי (אביו של שאול זאלוד וסביה של נועה סבו עצמה). יש לציין כי אין זה הלחן המפורסם לשיר הגרמני המקורי, שחובר ע"י קרל וילהלם. השיר הגרמני בלחן בו מושר "משמר הירדן" לא אותר. [נכון לינואר 2024 - זֶמֶרֶשֶׁת]. אם הזיהוי של נועה סבו נכון, אולי לחן זלודקובסקי נוסף על הלחן הגרמני עליו העידה איטה ילין, ואפשר שהלחן שאימבר שר בעצמו היה הלחן הידוע ל"משמר הריין". השיר בלחן הנוכחי נדפס בשוגג גם בשירון משירי פואה גרינשפון שיצא לאחר מותו.
• לחן שהוקלט מפי זרובבל חביב, יוחס על ידו לרופא אהרון מאיר מזי"א, אך טרם נמצא אישוש לכך.
• בכתבה (כנראה שלישית) בסדרה "שירי עם ושירי ציון" מאת א. ב. בירנבוים ("הצפירה", 10.6.1901) נזכר לחן מאת "מנהל המקהלה לעדת הנאורים בביאליסטאק, ה' ברמן". בירנבוים כותב כי שני שירים (גם לחן נוסף ל"עם אחד היינו") "מונחים לפניי", משמע בתווים, בדפוס אף לא בכתב יד. לחן זה כנראה אבוד.
• שתי מנגינות נוספות הולחנו לשיר במאה העשרים: לחנו של א.צ. אידלסון ולחנו של ברוך ליפטמן.
• לחן לא ידוע

---

רחל עזריה מביאה את עיקרי מחקרו של העיתונאי והחוקר נקדימון רוגל, "תיק אימבר", בהוצאת הספרייה הציונית 1997:

ישנן שתי עדויות בנוגע לשיר ולמקום. האחת עדות מפי פייבל כהנוב על ימי אימבר בארץ. כהנוב היה אז בעל "אפותיקה" (בית-מרקחת) בירושלים. הוא סיפר שאימבר היה נכנס אליו ומקריא משיריו... בתארו את חיי המסחר בעיר בשנות השמונים של המאה שעברה, סיפר על המנהג של הימים ההם להדפיס דברי שיר על עטיפת פנקס הניירות ששימש לצורך סיגריות. יעקב הרצשיין הזמין מאת המשורר את השיר "משמר הירדן" לצורך זה והוא היה שיר מתחרה לשיר הגרמני "די וואכט אום ריין" ["משמר הריין" - זֶמֶרֶשֶׁת], שהודפס על עטיפת פנקסי הניירות על-ידי יבואן מגרמניה, בריישר שמו. (סיפור זה מובא גם אצל גרשון גרא, "כל ההתחלות" (ספריית מעריב, 1984), עמ' 215.
 

הסיפור השני: כאשר דוד שו"ב קנה את "חוות שושנה" ממשפחת לובובסקי, הוא קרא למקום "משמר הירדן" משום שעל הגשר שעבר מעל הירדן עמד משמר. אימבר בסיפוריו סיפר כי כשביקר בראש פינה פנה לדוד שו"ב שחיפש שם למקום שבו הושיב מתיישבים והציע לו שם ואף המנון לאותו מקום: "משמר הירדן".

אשר ליחס המשורר לשירו: אימבר סבור היה כי השיר מתאים להיות ההמנון הלאומי וכן הוסיף כי בהיותו בבית הפקידות בראשון לציון שמע את הפועלים החוזרים מעבודתם שרים את השיר.

---

מקור: "פואה גרינשפון: שירים", חלילית, 1975, עמוד 65