לנשמת הרצל

כְּיוֹם אָבִיב מֻקְדָּם אֵלֵינוּ הוֹפַעְתָּ, וְחֶשְׁכַת חַיֵּינוּ בְּאוֹר-קֶסֶם הִגַּהְתָּ. וְשִׁירַת-חָפְשֵׁנוּ בָּרָמָה הִשְׁמַעְתָּ וּפִתְאוֹם נִפְסָקָה. הוֹפַעְתָּ הַגָּדוֹל וַנִּגְדַּל אֲנַחְנוּ מֵעֵדֶר עֲבָדִים לְלוֹחֲמִים נֶהֱפַכְנוּ. בְּבִטְחַת דַּרְכֵּנוּ אַחֲרֶיךָ הָלַכְנוּ מַאֲמִינִים וְגֵאִים, מַאֲמִינִים וְגֵאִים. הוֹי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל, הֲמִמּוֹתֶךָ נִדְהַמְנוּ אוֹ רַק בַּחֲלוֹם אֶת חַיֶּיךָ חָלַמְנוּ. אֵין זֹאת כִּי נִרְדַּמְנוּ, קָרָאתָ וְלֹא קַמְנוּ וּבְיָגוֹן הָלַכְתָּ. אֲבָל, הֵן לֹא מַתָּ, הֵן לֹא מַתָּ, הַמָּוֶת לֹא יָעֹז לְקַחְתֶּךָ. אַל תְּהַתֵּל כֹּה מָרָה בְּאֻמָּה כּוֹאָבֶת, עוֹד חַי גִּבּוֹרָהּ, עוֹד חַי גִּבּוֹרָהּ.כיום אביב מוקדם אלינו הופעת, וחשכת חיינו באור-קסם הגהת. ושירת-חופשנו ברמה השמעת ופתאום נפסקה. הופעת הגדול, ונגדל אנחנו מעדר עבדים ללוחמים נהפכנו. בבטחת דרכנו אחריך הלכנו מאמינים וגאים, מאמינים וגאים. הוי, רכב ישראל, הממותך נדהמנו או רק בחלום את חייך חלמנו. אין זאת כי נרדמנו, קראת ולא קמנו וביגון הלכת. אבל, הן לו מת, הן לא מת, המוות לא יעוז לקחתך. אל תהתל כה מרה באומה כואבת, עוד חי גיבורה, עוד חי גיבורה.

הטקסט פורסם לראשונה במוסף ספרותי לערבי שבת של עתון "הצפירה" (גליון 152) בשנת 1904, שבוע לאחר מות הרצל. הלחן נדפס לראשונה ב"ספר השירים - קובץ חדש" בעריכת אברהם צבי אידלזון (תרפ"ב 1922) ומתוארך שם לתרע"ח [1918].

למוסיקה של אידלזון קדם לחנו של מאיר שנמן שנכתב בסמוך למותו של הרצל ושעובד על ידו לשירת מקהלה בליווי פסנתר. התווים נדפסו בוורשה בשנת 1904. על פי עיתון "הצפירה" מיום 11.11.1904 הושרה היצירה ביום הכיפורים שלאחר מות הרצל בעת האזכרה לנשמתו "ותעש רושם אדיר ונמרץ על ליבות השומעים". (תודה למיכה כרמון)

---

ביצועים נוספים:

• יהורם גאון
• מקהלת המדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי (וידיאו)
• יעקב והמלאכים (וידיאו)